בש"פ 9433/06 יצחקי מושיאשוילי נ. מדינת ישראל

המערער מלין על החלטת כבוד הרשמת שלא להאריך לו את המועד להגשת ערעור כנגד חומרת העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. הוא מסביר כי היה מיוצג על-ידי עורך-דין וכי זה האחרון היה אמור להגיש ערעור כאמור, ולא עשה כן. רק כשנודע לו כי הערעור לא הוגש על-ידי עורך הדין, כך מסביר המערער היום, הוא פנה בבקשה לבית המשפט העליון על מנת להאריך לו את המועד להגשת הערעור. בקשתו נדחתה כאמור על ידי הרשמת. אלא שמהחלטתה של הרשמת עולה כי הנימוק עליו סמך המערער בפניה היה אחר, כאילו הגיש את הערעור בטעות לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשל שלא ידע שעליו לפנות בענין זה לבית המשפט העליון. משלא העלה את הטענה דהיום בפני הרשמת, אין הוא יכול להלין על כך שלא באה התייחסות לכך בהחלטתה.

הערעור לפיכך נדחה. אולם המערער יהיה רשאי לפנות בבקשה חדשה להארכת מועד, על מנת שיוכל להעלות את הנימוק החדש, ואם יש בידיו ראיה לטענה דהיום, ראוי שיצרף אותה לבקשה.