בש"פ 946/11 מדינת ישראל נ. דוד ברסקי

א.

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 12.2.11 או עד מתן גזר הדין בתיק פ"ח 22887-02-10, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

רקע והליכים

ב.

נגד המשיב (יליד 1970) הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק; ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

ג.

עיקרי העובדות הובאו בפירוט בהחלטת השופטת נאור מיום 9.11.10 (בש"פ 8004/10), ולכן הנה בקצרה תמציתם. באישום הראשון נטען, כי ביום 22.12.09 נסעו המתלונן, המשיב ושניים נוספים שחברו אל המשיב (זהותם אינה ידועה) ברכבו של המשיב לכפר אז"ר, שם היכו המשיב והשניים הנוספים את המתלונן והטיחו לבנה בראשו; המשיב נשך אותו, כנטען, היכהו בפניו ודחף את אצבעותיו לעיניו. לאחר מכן השליכוהו המשיב והשניים הנוספים, כשהוא מדמם, לשלולית מים. כתוצאה, נגרמו למתלונן שבר מרוסק באפו, נפיחויות במקומות שונים בפניו, שבר בקרבת האגודל, שפשופים בצוואר וחתכים בקרקפת, והוא נזקק לניתוחים שונים ואושפז במשך שמונה ימים. באישום השני נטען, כי ביום 9.2.10 בעודו עצור בתא הפרדה החל המשיב ללכת אל מחוץ לתאו; סוהר שהיה במקום הורה לו לחזור למקומו, אך הלה לא נענה לקריאותיו. הסוהר אחז בזרועו הימנית של המשיב, כדי למנוע ממנו לצאת, ובתגובה דחף אותו המשיב כנטען בחזקה, היכהו בכתפו ונגח בסנטרו; לאחר שעלה בידי הסוהר להשתלט על המשיב ולהכניסו לתא, החל האחרון לקללו ולאיים עליו.

ד.

עם הגשת כתב האישום (ביום 14.2.10) הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לאחר שהדיונים בבקשה נדחו מפעם לפעם, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת כוחן) ביום 1.7.10 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה נקבע, כי עברו הפלילי העשיר והמעשים המיוחסים לו בכתב האישום נשוא תיק זה מעידים על מסוכנותו הגבוהה, ואין בחלופת מאסר כדי לאיין מסוכנות זו.

ה.

תיאור ההליכים בתיק העיקרי והעיכובים הרבים בדיונים בו הובאו - כאמור - בהחלטת השופטת נאור מיום 9.11.10. בקצרה ייאמר, שהדיונים בעניינו של המשיב, שראשיתם בחודש מארס 2010, התקדמו באיטיות, בין היתר ובמוטעם, נוכח החלפות הייצוג הרבות של המשיב, אשר באי כוחו מן הסניגוריה הציבורית ביקשו לא פעם להשתחרר מייצוגו, ואילו המשיב עצמו הכריז אף הוא שברצונו לייצג את עצמו; בקשותיו לפסילת המותב שדן בעניינו; טענות בדבר חומרי חקירה שנגנבו ממנו או שהוגשו בתקליטורים שאינם נגישים או תקינים. יצוין גם, כי בחלק מהדיונים אשר התקיימו בעניינו נאלץ בית המשפט להרחיק את המשיב מן האולם, נוכח התנהגותו במהלך הדיון.

ו.

בתום תשעה חודשים, ומשלא הסתיים משפטו של המשיב, הוארך מעצרו (ביום 9.11.10) בתשעים יום (בש"פ 8004/10 הנזכר). בהחלטתה ציינה השופטת נאור "לא ראיתי מנוס אלא להיעתר לבקשה. המשיב מונע קיום דיונים תקינים, ואין לו אלא על עצמו להלין".

ז.

ביום 16.11.10 התקיים דיון בשאלת ייצוגו של המשיב. בית המשיב פטר את הסניגוריה הציבורית מחובת הייצוג בתיק וקבע, כי אם לא יעלה בידי המשיב להעמיד לעצמו ייצוג פרטי יתנהל המשפט בייצוגו העצמי. דיוני הוכחות שנקבעו לחודש אוקטובר 2010 נדחו עקב שביתת הפרקליטות. ביום 28.12.10 דחה בית המשפט את בקשת המשיב לשחרורו, והורה לסניגוריה הציבורית לבחון אפשרות שימונה לו עורך דין פרטי, אשר יפעל על פי תנאיה. בהודעתה מיום 9.1.11 מסרה הסניגוריה, כי עורכי הדין אליהם פנתה סירבו לייצג את המשיב, ולפיכך לא תוכל ליטול עליה את ייצוגו. בדיון מיום 31.1.11 קבע בית המשפט, כי נוכח הקשיים בהסדרת הייצוג, יתנהל המשפט בייצוגו העצמי של המשיב. דיון נוסף לשמיעת ראיות נקבע ליום 21.2.11, ואליו נשוב בהמשך.

הבקשה הנוכחית והדיון

ח.

בבקשה - שהוגשה ביום 3.2.11 נטען, כי המעשים האלימים המיוחסים למשיב בתיק נשוא בקשה זו מעידים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. עוד צוין, כי המסוכנות נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל 12 הרשעות קודמות, שבגינן נדון שבע פעמים לעונשי מאסר בפועל, ומכך שעשה את המיוחס לו בשעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר בר הפעלה בן 12 חודשים. להשקפת המבקשת, ניתן ללמוד על מסוכנות המשיב גם מהתנהגותו במהלך הדיונים בתיק העיקרי, בהם ניסה להלך אימים על רשויות התביעה והעדים מטעמה. המבקשת ציינה, כי התנהגות זו היא אחד הגורמים להימשכות ההליכים בתיק; זאת מעבר לקשיים שהערים על הסניגוריה הציבורית ובית המשפט במאמציהם למנות סניגור.

ט.

הדיון בבית משפט זה נקבע ליום 9.2.11, אך באותו יום ביקש המשיב דחיה כדי להכין עצמו כראוי, למועד שלאחר הדיון בבית המשפט המחוזי ביום 21.2.11. המעצר הוארך בהסכמה עד להחלטה נוספת.

י.

הדיון בפני קוים איפוא ב-28.2.11. באת כוח המדינה עידכנה, כי נערך בבית המשפט המחוזי דיון ה-21.2.11 ונשמעו חמישה עדי תביעה; אמנם התייצב עו"ד חדש (עו"ד ניר) מטעם המשיב, אך ביקש דחיה, ובית המשפט לא נענה בשל תולדות התיק בהקשר הייצוג (עיינתי בפרוטוקול). לעת הזאת קבוע דיון הוכחות נוסף ב-2.3.11, שהתביעה מקוה לסיים בו את ראיותיה; בדעתה לבקש מועדים נוספים.

יא.

בטרם הגיע לבקשה לגופה טען המשיב בדיון בפני, כי אין ראיות לכאורה באשר לעצם האשמה, שכן אילו נבדק כראוי היה נמצא כי לא יכול היה לנשוך את המתלונן שהרי אין לו שיניים, והעבריין הנכון לא אותר למרות שהוא מוכר לעדים בתיק. הוסבר למשיב כי טענות אלה כוחן יפה לבקשה לעיון חוזר - בלא הבעת דעה - אך לטענתו עורך הדין שייצגו בבקשה לעיון חוזר, שנדחתה על-ידי השופט קאפח בהחלטה מיום 25.1.11, לא טען את הטענות במלואן. מכל מקום, נושא זה אינו בפנינו ולמשיב שיקול הדעת אם לשוב ולפנות לפי כללי העיון החוזר, כאמור, בלא שאביע כל דעה.

יב.

לעניין הבקשה הנוכחית טען המשיב כי היו דחיות רבות מטעם התביעה וכן מטעם הסניגוריה הציבורית, ועל כן נעשה לו עינוי דין; המשיב נרדף לטענתו לחינם, ויש מקום לשחררו, שהרי הוא מי שנפגע בפרשה, ואין גם חשש להדחה שכן העדים העיקריים העידו; לטענת המשיב הוא אשר בא לעזרת האחר ונפגע, ויכול הוא להיות במעצר בית באיזוק אלקטרוני וכל תנאי אחר.

הכרעה

יג.

לאחר העיון רואה אני מקום להארכה ב-60 יום מ-12.2.11. תפקידו של בית משפט זה בתיקים אלה לפי סעיף 62 הוא בעיקר בקרת ההליך. מחד גיסא, ברי כי טיב הפרשה והמסוכנות העולה ממנה, ועברו הפלילי של המשיב, שהסתבך למרבה הצער בעבירות מגיל 19, עמד תריסר פעמים בפני בתי המשפט בעבירות איומים, אלימות, סמים, הפרת הוראה חוקית, סחיטה באיומים ועוד, וריצה מאסרים לא קצרים – מקרינים בבירור חשש לבטחון הציבור. ואולם, מאידך גיסא, כרגע קבועה רק ישיבה אחת לתקופת ההארכה המבוקשת, ונחוצות ישיבות נוספות. נראה כי על הצדדים לפנות – כפי שגם הודיעה הפרקליטות שבדעתה לעשות – ולבקש תוספת מועדים. דומני שבהארכה זו יש סיכוי לסיום ההוכחות – למצער – בתיק שאינו גדול מאוד בהיקפו. מובן לי הקושי הרב שבית המשפט המחוזי נתקל בו נוכח התנהגות המשיב ושאלת הייצוג, ואף בית המשפט העיד עליו את אחריותו בנסיבות אלה (החלטה מ-31.1.11); ואולם בהתחשב בכך שהמדובר בהארכה שניה מעבר ל-9 חודשים, יש מקום לבחינת המצב כתום 60 יום. הבקשה מתקבלת איפוא בחלקה כאמור.