בש"פ 2719/11 מדינת ישראל נ. דודו ברסקי

לפניי בקשה (שלישית) להארכת מעצר של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים ימים, החל מיום 13.4.2011 או עד למתן פסק דין.

יצוין כבר עתה כי המשיב אינו מיוצג מאחר ושב והחליף מספר סנגורים במהלך הדיונים והסנגוריה הציבורית מסרבת לייצגו "נוכח התבטאויותיו הבוטות כלפי הסנגורים שמונו ונוכח חוסר האמון שהפגין כלפיהם".

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1987 (להלן: חוק העונשין ); תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי עובדות האישום הראשון, בין המשיב לבין ל.ב (להלן: המתלונן ) נתגלע סכסוך סמוך למועד הגשת כתב האישום. ביום 22.12.2009 הגיע המשיב, יחד עם שניים אחרים לביתו של המתלונן. המשיב קרא למתלונן להצטרף אליהם, המתלונן עלה עימם לרכב והארבעה נסעו לאזור כפר אז"ר. בהגיעם למקום, ירדו מהרכב והמשיב החל להכות בפניו של המתלונן, נשך אותו ודחף אצבעות לעיניו. המשיב והאחרים הטיחו לבנה בראשו של המתלונן, הכל במטרה להטיל בו מום ולגרום לו חבלה חמורה. לאחר מכן השליכו את המתלונן בעודו שותת דם אל שלולית מים סמוכה ועזבו את המקום. המתלונן חילץ עצמו מהשלולית, ופונה באמצעות אמבולנס לבית החולים. למתלונן נגרם שבר מרוסק באף, שבר במחיצה הבין-אפית, נפיחויות ברקמות תת עוריות במקומות שונים בפניו, שבר בקרבת אגודל ימין, שפשופים בצוואר וחתכים בקרקפת. עקב פציעותיו נזקק המתלונן לניתוחים ולשמונה ימי אשפוז.

על פי עובדות האישום השני, ביום 9.2.2010, עת שהה במתקן המעצר בבית משפט השלום בתל אביב בתא הפרדה, החל המשיב לצעוד אל מחוץ לתא. סוהר יחידת נחשון של שב"ס הורה לו לחזור לתאו, אולם המשיב לא שעה להוראותיו. הסוהר אחז בידו הימנית של המשיב על מנת למנוע ממנו לצאת מתא ההפרדה. המשיב בתגובה דחף את השומר בשתי ידיו בחוזקה, הכה את כתפו של השומר באגרופו ונגח עם ראשו בסנטרו של השומר. לאחר שהוכנס לתאו, קילל המשיב את השומר, איים עליו והקניטו במילים "אני אזיין אותך, אני אפגע בך, חתיכת זבל, אתה לא יודע עם מי יש לך עסק".

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר שהדיונים נדחו מפעם לפעם, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת

ח' כוחן) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 1.7.2010 נקבע כי המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועברו הפלילי מעידים על מסוכנותו של המשיב, ואין בחלופת מאסר כדי לאיין מסוכנות זו.

3.

תאור ההליכים, העיכובים והדיונים פורטו בהרחבה בהחלטת השופטת מ' נאור (בש"פ 8004/10) והחלטת השופט א' רובינשטיין (בש"פ 946/11). מתיאור זה עולה כי הדיונים בעניינו של המשיב שראשיתם בחודש מרס 2010 התקדמו באיטיות בעיקר נוכח החלפת ייצוג מספר רב של פעמים, כאשר באי כוחו מן הסנגוריה הציבורית ביקשו לא פעם להשתחרר מהייצוג, ואילו המשיב עצמו ביקש לייצג את עצמו; הוא אף ביקש לפסול את המותב שדן בעניינו; טען שחומרי חקירה נגנבו ממנו ושהתקליטורים ובהם חומר חקירה אינם נגישים או אינם תקינים. עוד יצוין כי בחלק מהדיונים נאלץ בית המשפט להרחיקו מן האולם נוכח התנהגותו במהלך הדיון.

4.

בתום תשעה חודשים, הוארך מעצרו של המשיב ביום 9.11.2010 בהחלטת השופטת מ' נאור (בש"פ 8004/10 הנזכר) וכעבור 90 יום הוארך פעם נוספת ביום 2.3.2011 בהחלטת השופט א' רובינשטיין (בש"פ 946/11 הנזכר) בציינו כי "טיב הפרשה והמסוכנות העולה ממנה, ועברו הפלילי של המשיב, שהסתבך למרבה הצער בעבירות מגיל 19, עמדו תריסר פעמים בפני בתי המשפט, בעבירות איומים, אלימות, סמים, הפרת הוראה חוקית, סחיטה באיומים ועוד, וריצה מאסרים לא קצרים – מקרינים בבירור חשש לבטחון הצבור".

עוד צויין בהחלטה כי "בהארכה זו יש סיכוי לסיום ההוכחות – למצער – בתיק שאינו גדול בהיקפו" והוסיף כי בהתחשב בכך שהמדובר בהארכה שנייה מעבר ל-9 חודשים, יש מקום לבחינת המצב בתום 60 יום" .

5.

בבקשה שבפניי, שהוגשה ביום 5.4.2011, תארה המדינה את השתלשלות ההליכים המייגעת בבית המשפט המחוזי בפני השופט ע' מודריק, כשהמשיב שב ומחליף ייצוג והסנגוריה הציבורית הודיעה שלא תוכל לשמש כ"אכסניה" לצורך ייצוגו של המשיב. בדיון מיום 31.1.2011 קבע בית המשפט כי ההליך ינוהל בייצוגו העצמי של המשיב, נוכח העובדה שכל המאמצים מטעם בית המשפט להסדרת ייצוגו כשלו. במהלך דיון זה העידו ששה עדי תביעה והמשך הראיות נקבע ליום 21.2.2011. ביום 21.2.2011 הודיע עורך-דין דוד ניר כי הוא עומד לקבל על עצמו את הייצוג וביקש לדחות הדיון כדי ללמוד את התיק. ביום 23.2.2011 הודיע עורך-דין ניר כי קיבל על עצמו את ייצוג המשיב ולבקשתו השיב בית המשפט 4 עדי תביעה להעיד פעם נוספת בדיון שנקבע ליום 2.3.2011. ביום 2.3.2011 שחרר בית המשפט את עורך-דין ניר מייצוג לבקשתו. בנוסף, לבקשת המשיב, השיב בית המשפט חלק מהעדים לחקירה פעם נוספת. בדיון ביום 23.3.2011 שנקבע להמשך הוכחות הסתיימה פרשת התביעה ונקבע דיון ליום 30.3.2011 לעדות הנאשם ודיון נוסף ליום 17.4.2011 להמשך פרשת הגנה.

6.

באת כוח המדינה שבה ומדגישה את המעשים החמורים המלמדים על מסוכנות גבוהה מצד המשיב לחברה ולשלומו של הציבור. מסוכנות הנלמדת מאופי העבירות, כמו גם מעברו הפלילי המכביד ומאירוע התקיפה בין כתלי הכלא, אירוע המלמד באופן מובהק על התנהלותו העבריינית וחסרת העכבות של המשיב, אשר אינו נרתע ואינו ירא את הדין. כן ציינה באת כוח המדינה כי למשיב 12 הרשעות קודמות ב-28 תיקים שנפתחו נגדו בגין עבירות אלימות הן בתוך המשפחה והן נגד שוטרים, עבירות סמים ועוד, וכי המשיב נדון שבע פעמים למאסרים בפועל וביצע את העבירות נשוא כתב אישום כשעונש מאסר בר הפעלה מרחף מעל ראשו. על כן, המשך מעצרו מתחייב מחומרת מעשיו, עברו המכביד, העובדה שהוא חובל בכל הנקרה בדרכו ואפילו חומות הכלא לא מטילות מוראן עליו.

כן התייחסה באת כוח המדינה להימשכות ההליכים וטענה כי הסיבה לכך נעוצה בהתנהלותו הבעייתית של המשיב בסירובו להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית ובהפרעות החוזרות ונשנות לניהולם התקין של הדיונים.

7.

המשיב, שטען לעצמו לאחר שאפשרתי לו לעיין בבקשת המאשימה להארכת מעצר, התלונן על הדחיות במשפט אם מטעם סנגוריו, אם מטעם בית המשפט ואם בעטיה של התביעה. עוד הוסיף כי חלק מן הדיונים התקיים בלעדיו לאחר שבית המשפט הרחיקו מהאולם. הוא ציין כי הוא אמור להעיד במשפטו ולהזמין עוד 9 עדי הגנה – דבר שיארך עוד זמן רב. באשר לעילות המעצר, טוען המשיב כי אין ראיות לכאורה כנגדו, שכן אין לו שיניים ולא יכול היה לנשוך את המתלונן, וכי יש לשחררו בהיותו נרדף שלא באשמתו. על כך מוסיף המשיב ומפנה לנסיבותיו האישיות, בהן שלושת ילדיו הקטינים, הגדלים ללא אם וללא אב, מפוזרים בין קרובי המשפחה. נוכח זאת, הוא מבקש לשחררו למעצר בית ולהשיבו אל חיק ילדיו לקראת חג החירות הקרב ובא.

8.

כידוע, החלטה על הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית היא פרי איזון בין שקולים המצויים תחת קורת גג של זכותו של נאשם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת החפות ומשפטו טרם הסתיים בתוך תקופת תשעת החודשים שקבע המחוקק, לבין שיקולים שעניינם להבטיח את שלום הציבור ובטחונו מפני המסוכנות הנשקפת משחרור הנאשם ממעצר. מלאכת האיזון בין השקולים היא תלוית נסיבות ומשתנה על ציר הזמן. כך, ככלל, ככל שחולף הזמן והנאשם עודו עצור מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית הולך וגובר משקלה של הזכות לחירות בין מכלול השקולים הנוגעים לעניין (בש"פ 6986/07 מדינת ישראל נ' אביעד גינו (לא פורסמה, 11.9.07) וכן בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ראין (לא פורסמה, 21.2.07)).

9.

המדינה מבקשת הארכת מעצר זו בפעם השלישית. אין צורך להבהיר מדוע אין הדעת נוחה מהתמשכות המשפט הגם שלהתנהגותו והתנהלותו של המבקש חלק נכבד בהתארכות זו.

לאחר עיון ושקילה ועל בסיס כל האמור ובפרט המסוכנות שנותרה בעינה, ודרך התנהלותו של המשיב לכל אורך הדרך, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לבחון לגבי המשיב היתכנותה של חלופת מעצר באמצעות הזמנת תסקיר. לטעמי באיזון בין השקולים כולם, על אף שמדובר בהארכת מעצר שלישית, ובהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי ההליך, אין מנוס מלקבל את בקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב. יחד עם זאת, מן הראוי שנוסף על הישיבה שכבר נקבעה, תפנה הפרקליטות לבית המשפט בקשה לקביעת 2 מועדי דיונים לשם סיום התיק שנמצא בשלב של שמיעת עדי הגנה.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים החל מיום 13.4.11.