בש"פ 949/01 לירן הנדל נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.בתיק זה התעורר ספק לגבי המועד המתחיל את מירוץ הימים הקבועים בחוק להגשת הערעור. לאחר שאיפשרתי לשני הצדדים להביע את עמדתם, הגעתי למסקנה שהערעור הוגש באיחור, כפי שאפרט להלן.

2.מדובר על ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת א. קובו) בתביעת נזקי גוף שנדונה בפניו. ביום 21.10.99 ניתן פסק דין ארוך ומפורט (להלן: פסק הדין) הכולל הכרעה סופית לגבי רב רובם של הנושאים שנדונו. בסיום פסק הדין נקבע כי "החישובים הנדרשים בפסק הדין יחושבו על ידי אקטואר מוסכם על גבי (צריך להיות: על ידי - ח.מ.ק) הצדדים לפי השיטה המקובלת כיום בבתי המשפט (היוון לפי 3%). בהעדר הסכמה ימונה האקטואר על ידי בית המשפט או הרשם"

לאחר מתן פסק הדין ניתנו מספר החלטות ביניים, חלקן הבהרות שנדרשו להשלמת עבודת האקטואר, וחלקן השלמות בנוגע לנושא אחד שלא הוכרע בפסק הדין - סכום הפיצוי לתובע עבור טיפולי פוריות. ביום 14.12.00 ניתנה החלטה לפיה על הצדדים להגיש פסיקתא לחתימת בית המשפט בהתבסס על חוות דעת האקטואר שהוגשה עוד קודם לכן. בהחלטה מופיעות שתי הערות המאשרות את חישובי האקטואר בנקודות מסויימות. ביום 1.1.01 ניתנה פסיקתא בהסתמך על נוסח מוסכם על הצדדים. ביום 4.2.01 הוגש ערעור זה.

3.המערערים טוענים כי יש למנות את המועד להגשת הערעור החל מיום מתן הפסיקתא, ולחילופין מיום מתן ההחלטה המורה על הגשת הפסיקתא, וכי על פי מועדים אלו הוגש הערעור במועד. המשיבים טוענים כי המועד נמנה החל ממתן פסק הדין וכי ההחלטות שניתנו מאוחר יותר, כולל באשר לסוגיה שלא הוכרעה בפסק הדין, סוגיית הפיצוי על טיפולי הפוריות, הן טפלות לגבי פסק הדין העיקרי, מהוות החלטות שלאחר מתן פסק הדין ויש צורך ברשות לערער עליהן.

4.ההלכה באשר להבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת היא ידועה ונדונה פעמים רבות. הכלל הוא כי יש לבחון את תוכן ההחלטה הנדונה (ולאו דוקא את כותרתה), וכי השאלה המכריעה היא האם יש בהחלטה כדי לסיים את הדיון בעניין התלוי ועומד (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 772, וראו גם: בש"א 7276/98, ע"א 6464/98, הימנותא בע"מ נגד חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ, דינים עליון נו 115; ע"א 2361/99, גלי שיווק ראשון לציון בע"מ ואח' נגד רחל גורי ואח', דינים עליון נז 732; ע"א 6960/99, ח.ג. מוסא לעבודות פיתוח ובנין בע"מ ואח' נגד מי ערד להנדסה ופיתוח בנין בע"מ, דינים עליון נז 825).

עוד נקבע כי כאשר עומדים להכרעה יותר מעילה אחת או סעד אחד, הרי אם הסתיים הדיון באחד מהם מדובר בפסק דין חלקי, אף אם הדיון בעילה או הסעד הנותרים נמשך. (ע"א 609/78, קן-תור נגד גלבוע, פ"ד לו (1) 352).

5.נראה לי כי במקרה זה אין ספק כי רובם המכריע של הנושאים שנדונו הוכרעו סופית כבר בפסק הדין בשנת 1999. שכן מעיון בנוסח פסק הדין עולה כי הוא מעלה את השאלות השונות, דן בהן וקובע אם יש מקום לפיצוי ומה סכום הפיצוי. חלק מן העילות שנדונו נדחו, ולגביהן אין ספק שמדובר בסיום הדיון. לגבי אחרות שהתקבלו נקבע סכום הפיצוי במדויק, כך שגם לגביהן יש בפסק הדין משום מתן הסעד המבוקש והכרעה סופית במחלוקת.

בהקשר זה אינני סבורה שיש בהפניית הצדדים לאקטואר כדי לפגום בסופיות ההחלטה. שכן די בנתונים המופיעים בפסק הדין, בצירוף כלי החישוב המקובלים, המעוגנים בדין ובנוהג בבתי המשפט, כדי להשלים את המלאכה ולקבוע את "השורה התחתונה" של פסק הדין, בלא צורך בהכרעות שיפוטיות נוספות. בעניין זה נפסק:

"אינני מקבלת את הטענה, כי העובדה שפסק הדין החלקי איננו נוקב בסכום בשקלים שעל המשיבים לשלם למבקש הופכת אותו בשל כך בלבד ל'החלטה אחרת'. פסק הדין החלקי קבע את המנגנון לעריכת חישוב הסכום הסופי בהתאם להנחיות שנקבעו בהחלטת כב' השופטת פורת... כל שנותר הוא להציב את הסכומים הנכונים בתבנית שנקבעה ולערוך את החישוב האריתמטי המתבקש. במילים אחרות, מלאכת "פסיקת הדין" תמה. עריכת החישוב אינה אלא פעולת לוואי אותה הותיר בית המשפט לעורך הפסיקתא...." (בש"א 7142/94, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד תעשיות מרסי עפולה בע"מ ואח', פ"ד מט (1) 534, 536; וכן: בש"א 7276/98 הנ"ל).

העובדה שהפניה לאקטואר על מנת שיערוך חישובים בהתאם לעקרונות שנקבעו מראש מהווה עניין טכני שאינו פוגם בסופיות פסק הדין שניתן קודם מתן חוות הדעת עולה גם ממקורות נוספים:

בע"א 588,587,586/84, מקלף ואח' נגד זילברברג ואח' וצדדים נוספים, פ"ד מג (1) 138, 151 ב',ג' הוחלט:

"...ננהג איפוא בדרך לא שגרתית, ולאחר שנקבע ממצאינו ומסקנותינו העקרוניות בעניינים בהם נדרשת התערבות ערכאת הערעור וייקבע גם שיעור ההתערבות, תוטל עריכת החשבונות האריתמטיים על באי כח הצדדים עצמם - תוך הנחה כי לא יתקשו לעשות זאת בהסכמה - ובמקרה השלילי יהיו רשאים לפנות לבית משפט זה למינוי אקטואר, שיערוך החשבונות על בסיס העקרונות שבפסק דין זה, לגבי אותם פרטי הנזק שבהם תהיה התערבות, ואילו ביתרתם תישאר על כנה קביעת הערכאה הראשונה."

מסקנה דומה עולה גם מתיאור העובדות בע"א 16/85, עזרא נגד ועקנין ואח', פ"ד מא (1) 649, 654 ב':

"דא עקא, כי מנתוניו של האקטואר שנתקבלו לאחר מתן פסק הדין , נתברר, כי הסכום הכולל של הגימלאות מהמוסד לביטוח לאומי, שיש להפחיתו על פי פסק הדין, עולה על הסכום שנפסק לזכותו..." (ההדגשה שלי, ח.מ.ק)

6.במקרה שבפני קבעה השופטת בהחלטתה, כאמור, לצמצם כי חישובי האקטואר ייערכו "לפי השיטה המקובלת כיום בבתי המשפט (היוון לפי 3%)". דהיינו: בפסק הדין נקבעו הן הסכומים לפיצוי בראשי הנזק השונים והן הנוסחה בה יש להציבם כדי לקבוע את הסכום הסופי לתשלום. כל שנותר לצדדים הוא, איפוא, החישוב האריתמטי, אשר אין בו כדי לשלול את היות פסק הדין סופי.

7.מכל האמור עולה המסקנה הבאה:

המועד להגשת הערעור על כל השאלות מלבד אלה שיידונו להלן, נמנה החל ממתן פסק הדין המפורט והמקיף מיום 21.10.99.

סוגיית ניכוי קיצבאות המל"ל - עניין זה נובע מן ההנחיות שניתנו לאקטואר. אף אם אניח לטובת המערערים כי חישובי האקטואר במקרה זה אינם נובעים מפסק הדין, הרי שניתנה בעניין זה החלטה ספציפית ביום 15.3.00. האקטואר פעל בהתאם להחלטה זו. מכאן שהמועד להגשת ערעור (או שמא בקשת רשות ערעור, כיון שמדובר בהחלטה אחרת שלאחר מתן פסק דין. כיון שממילא חלף המועד, אין הכרח להכריע בעניין זה) נמנה לכל המאוחר מיום 15.2.00, יום מתן ההכרעה המהותית, ולא מיום מתן הפסיקתא.

סוגיית הפיצוי בגין השתתפות עצמית בטיפולי פוריות - ההחלטה בנושא זה ניתנה ביום 31.10.00, ומאותו מועד יש למנות את המועד להגשת הערעור.

התוצאה היא, איפוא, כי הערעור הוגש באיחור, ולפיכך יש למחקו.