בש"פ 966/97עבד רבו עבדאלכרים נ. נאות אמיר חברה לבנין בע"מ

1.במהלך עבודתו אצל המשיבה מס' 1, נפגע המבקש בתאונת עבודה, כתוצאה מחדירת גוף זר לעינו השמאלית. המבקש תבע את נזקיו מאת המשיבות. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, קבע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הפגיעה בעין שמאל. המומחה קבע למבקש גם דרגת נכות בגין ליקויי הראיה בעין ימין, ליקויים שהם תולדה של מצב המבקש עובר לתאונה ואין בינם ובין התאונה ולא כלום.

2.בית משפט השלום הטיל על המשיבות את האחריות לתאונה, וחייב את המשיבות בפיצוי המבקש בסך של 33,787 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ ובניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. כל זאת, על בסיס נכות רפואית של 5%. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על גובה הפיצוי שנפסק לו. כן טען המבקש כי טעה בית משפט השלום משהעמיד את נכותו על 5% והתעלם מאחוזי הנכות המגיעים לו בגין ליקויי הראיה. מנגד, ערערו המשיבים על קביעתו של בית משפט השלום, כי את שכר טרחת עורך הדין יש לחשב על בסיס סכום הפיצויים בטרם נוכו ממנו תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

3.בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש. קבל את הערעור שכנגד, וקבע כי את שכר טרחת עורך הדין יש לחשב על בסיס סכום הפיצויים לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר על אותן טענות שהעלה בפני שתי הערכאות קמא. הוא טוען כי נפלה טעות בקביעת דרגת נכותו משלא הפעיל המומחה את תקנה 52 וגם את תקנה 54 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה),התשט"ז- 1956. עוד הוא טוען כנגד גובה הפיצויים שנפסקו לו. כמו כן, הוא טוען כנגד אי הפעלת עיקרון הגולגולת הדקה בעניין הפגיעה בעין ימין. המבקש טוען עוד כי טעה בית המשפט המחוזי משדן בערעור שכנגד שהוגש באיחור.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות המבקש נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ערעור ברשות בפני בית משפט זה לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי, ניתן בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן לאור אופין המשפטי או הציבורי של הסוגיות המתעוררות (ראה ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין זה המקרה שבפני. טענות המבקש אינן חורגות ממערכת היחסים בינו ובין המשיבים ואין להם כל השלכה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות מיוחדת. קביעות המומחה בדבר הנכות הרפואית של המבקש היו מבוססות, עמדו במבחן הביקורת של ההגיון ולא התקיימה אף עילה לסטיית בית המשפט מקביעותיו של המומחה (ע"א 2160/90 שרה רז נגד פרידה לאץ ואח' , פ"ד מז(5) 170, 174). אין בין עיקרון הגולגולת הדקה והמקרה הנדון ולא כלום, צדק בית משפט קמא משלא הפעיל עיקרון זה. לא מצאתי כל טעם להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי את שכר טרחת עורך הדין יש לחשב על בסיס סכום הפיצויים לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

הבקשה נדחית.