בש"פ 967/15 הבבסאם אווקה נ. משטרת ישראל

1.

לפני בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום דיון בת"פ 17783-12-14 מבית משפט השלום באילת לבית משפט השלום בבית שמש.

2.

המבקשת, תושבת בית שמש, הואשמה באיומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהטרדה באמצעות מתקן בזק – עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. היא פנתה בבקשה זו ללא ייצוג משפטי, בטענה שתתקשה להפסיד ימי עבודה ולימודים, כמו גם בתשלום בגין נסיעות לאילת לצורך הדיון בהליך נגדה.

3.

המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי בשל קשיי שפה, קיים ספק לגבי הבנת המבקשת את פרטי ההליך המתנהל נגדה, ולגבי כוונתה להודות במיוחס לה. הספק נותר בעינו גם לאחר פנייה מטעם המשיבה אל המבקשת.

בתגובה להחלטתי בה נתבקשה המשיבה להבהיר את נחיצות העדים השוטרים, היא הודיעה שעדויות השוטרים בתיק נדרשות לשם ביסוס כתב האישום, וכי ויתור עליהן יתאפשר רק אם המבקשת תודה באשמה או תסכים להגשת המסמכים שערכו השוטרים ללא חקירה נגדית מטעמה.

1.

כפי שציינה המשיבה בתגובתה, המבקשת לא שולטת היטב בשפה העברית, ומתעורר ספק אם אמנם בכוונתה להודות בעובדות כתב האישום כפי שהוגש. בנסיבות אלה, לא ניתן לפגוע בזכויותיה של המבקשת, ולתת החלטה שמשמעותה המעשית מחייבת אותה להודאה, שלא ברור שניתנה מתוך הבנה מלאה של ההליך. לפיכך, אין מקום לקבל את הבקשה.

2.

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה

הנדון, מן הראוי שהמבקשת תפנה ללא דיחוי לסנגוריה הציבורית לשם קבלת ייצוג. ככל שסנגור מטעמה יוכל להבהיר את הדברים המוטלים בספק, היא תוכל לפנות שוב בבקשה להעביר את מקום הדיון.

3.

הבקשה נדחית.