בש"פ 967-23 בש"פ 967-23

1.בפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 31.1.2023 (ע"ח 66989-01-23, השופטת ד' כהן). בית המשפט המחוזי דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד מיום 26.1.2023 (בפ"ם 11709-01-23, השופטת ה' אזולאי אדרי).

2.ביום 17.1.2023, בעת שנסע ברכבו, המבקש קיבל הוראה לעצור, במסגרת פעולה יזומה של משטרת ישראל שבוצעה על סמך מידע מודיעיני קודם. במועד זה נמסר למבקש כי הוא חשוד בנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים ובעקבות זאת הוא נלקח לתחנת משטרה והתבקש לתת דגימת שתן. מהבדיקה עלתה אינדיקציה ראשונית להימצאותם של סמים מסוג קנאביס (THC) ומסוג קטאמין (AMP) בשתן.

3.בו ביום המבקש נחקר באזהרה בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. בהמשך לכך, נערך למבקש שימוע שבמרכזו עמדה הסוגיה של פסילה מינהלית מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. יצוין כי במעמד השימוע אמר המבקש, בין השאר: "לפני כמה שבועות עישנתי ג'וינט זו הפעם הראשונה שלי". בתום ההליך החליט קצין המשטרה שבפניו התקיים השימוע להורות על פסילה מינהלית של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 ימים מכוח סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

4.ביום 19.1.2023 המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול ההחלטה האמורה וזאת לפי סעיף 48 לפקודה. בבקשה נטען כי לא ברור מהו הבסיס לחשד שבעקבותיו נבדק ועוכב המבקש מלכתחילה, וכי אין די באינדיקציה הראשונית שהתקבלה בבדיקת הסמים כדי לגבש תשתית ראייתית מספקת לצורך קבלת החלטת הפסילה. המבקש הוסיף כי הוא זקוק לרישיון הנהיגה שלו לצורכי פרנסה, וכן כי הוא אב לשלושה ילדים קטנים.

5.בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים דחה בית משפט השלום את הבקשה, לאחר שקיים דיון במעמד שני הצדדים ועיין בתיק החקירה. בית משפט השלום קבע כי בשלב זה של ההליך די במסמכים הקיימים כדי לבסס ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, בהתייחס לאינדיקציה שעלתה באשר להימצאותם של סמים בבדיקת השתן שנערכה, כמו גם להודאתו של המבקש בצריכת קנאביס בשבועות האחרונים. בית משפט השלום הוסיף כי לראיות אלו מצטרפת אף חוות דעת ראשונית ביחס לבדיקת השתן מטעם המעבדה שאליה היא הועברה, המבססת את החשד נגד המבקש. חוות הדעת האמורה, שלא הונחה בפני קצין המשטרה בעת קבלת החלטתו, הוצגה לראשונה במעמד הדיון בבקשת הביטול. בהקשר זה הוסיף בית משפט השלום והבהיר כי אין צורך להמתין לקבלתה של חוות הדעת הסופית בעניין בדיקת השתן, מאחר ששימוש בסמים בכל כמות שהיא יוצר חזקה לפיה הנהג נתון תחת השפעתם. חזקה זו לא נסתרה בנסיבות העניין, כך נקבע. עוד צוין כי הטענות שהעלה המבקש ביחס למידע המודיעיני בעניינו צריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי. לבסוף, צוין כי אין אף בנסיבות האישיות של המבקש, אשר זקוק לרישיון הנהיגה שלו לפרנסת משפחתו, כדי להצדיק את הפגיעה באינטרס הציבורי שעניינו הגנה על ביטחונם ושלומם של משתמשי הדרך.

6.המבקש הגיש על כך ערר לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה כאמור. בית המשפט המחוזי ציין כי החלטתו של קצין המשטרה כפופה לביקורת שיפוטית, אך הדגיש כי יש מקום להתערבות בשיקול דעתו רק מקום שזה הופעל באופן בלתי סביר. באשר לרף הראייתי הנדרש, הוטעם כי בהתאם להלכה הפסוקה די בראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את הנהג לעבירות המיוחסות לו וכי מדובר ברף שונה מזה הדרוש לשם הגשת כתב אישום. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי התשתית הראייתית בעניינו של המבקש מקימה יסוד סביר להניח שיוגש נגדו כתב אישום. על-כן, נקבע כי בנסיבות העניין הכף נוטה לכיוון האינטרס הציבורי שבהגנה על ביטחונם ושלומם של משתמשי הדרך, וכי ההחלטה על הפסילה אינה מצדיקה כל התערבות.

7.בקשת רשות הערר שבפני מכוונת ­כלפי החלטה זו. בעיקרו של דבר, המבקש מטעים כי חשד סביר אינו מספיק כשלעצמו לצורך פסילה מינהלית לפי סעיף 47 לפקודה, אלא נדרש בסיס ראייתי ברמה גבוהה יותר של ראיות לכאורה. על רקע זה, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהסתפק בחוות הדעת הראשונית מהמעבדה, שלטענת המבקש קובעת רק ש"קיים חשד" נגדו בכל הנוגע לשימוש בסמים. המבקש אף מלין על הנמקתו של בית המשפט המחוזי, אשר ציין בהחלטתו, בין השאר, כי קיימת "אינדיקציה נוספת, בעלת פוטנציאל ראייתי" המצדיקה את הפסילה, אך לא פירט במה מדובר.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המדינה. כידוע, רשות ערר ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת. אמת מידה זו חלה גם על בקשת רשות ערר בעניינים הנוגעים לפסילה מינהלית של רישיון נהיגה (ראו: בש"פ 5830/15 חכרוש נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (1.9.2015); בש"פ 5810/16 מחר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (29.7.2016); בש"פ 5228/22 עגמי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.8.2022)). לא התרשמתי כי הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה. חרף ניסיונו של המבקש לשוות כסות עקרונית לטענותיו, אלה נטועות היטב בנסיבות העניין הקונקרטיות ונושאות אופי "ערעורי" במהותן. כמו כן, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות כלשהן המצדיקות התערבות. התשתית הראייתית שעליה נסבה החלטת הפסילה המינהלית נבחנה ונדונה לגופה על-ידי הערכאות הקודמות, וזאת אף לאחר שקצין המשטרה שמע את טענותיו של המבקש בשימוע שנערך לו טרם קבלת ההחלטה. בהקשר זה אבהיר עוד כי בניגוד לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי לא בחן את עניינו בהתייחס לאמת מידה של "חשד סביר" אלא, בהתאם להוראות החוק, ציין מפורשות כי "משקלן המצטבר של הראיות המצויות בתיק החקירה מספיק על מנת שיהיה יסוד להניח שיוגש כנגד העורר [המבקש] כתב אישום". לנוכח האמור, אני סבורה כי המבקש לא הצביע על עילה הדורשת התערבות מצדי.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית.