בש"פ 9681/11 עאיש סנדוקה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים, לפי הודאתו, בעבירות של הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות, נהיגה בפסלות ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. בגין הרשעתו האמורה נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, וכן 6 חודשי מאסר בפועל נוספים בגין עונשי מאסר על-תנאי שהופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש שנגזר, ובסך-הכל 24 חודשי מאסר בפועל. ערעורו של המבקש כנגד חומרת העונש נדחה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים. כעת עותר המבקש להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי לשם הקלה בעונשו.

2.

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 2.11.2011 במעמד המבקש ובא-כוחו דאז. בהתחשב בכך, המועד האחרון לפני דין להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים היה ביום 18.12.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 27.12.2011 , קרי- באיחור של 9 ימים.

3.

המבקש טוען בבקשתו כי האיחור בהגשת ההליך נבע מחילופי ייצוג. לפי הטענה, ייצוגו של המבקש על-ידי בא-כוחו הנוכחי הוסדר רק ביום 26.12.2011, קרי- יום לפני הגשת ההליך שבכותרת. עוד נטען כי בא-כוחו הקודם של המבקש שהה בחו"ל "תקופה ארוכה", ובנסיבות אלה לא ניתן היה לקבל ממנו את תיקו של המבקש במועד מוקדם יותר. המשיבה מתנגדת לבקשת האורכה.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר אשר הובא לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. אמת הדבר כי הגישה להארכת מועד בפלילים גמישה יותר ביחס לזו הנוהגת בהליכים אזרחיים, באשר לא נדרשים "טעמים מיוחדים" לאורכה המבוקשת. יחד עם זאת, על מבקש האורכה להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה, ישקול בית המשפט, בין היתר, את משכו של האיחור, את ההצדקה נטענת לאיחור ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2006)).

5.

במקרה דנן, ההליך שבכותרת הוגש באיחור של 9 ימים. איחור זה אינו קל-ערך. כפי שקבע בית משפט זה לא אחת, גם בהליכים פליליים הכלל הוא כי יש לעמוד במועדים הקבועים בדין, ולא- יתרוקנו מועדים אלה מתוכנם. משכך, סטייה מן המועדים הקבועים בדין תתאפשר כחריג בלבד, ובמקרים בהם הוכחה הצדקה מספקת לעיכוב בהגשת ההליך.

6.

בנסיבות המקרה שלפניי לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקש לעמוד בנטל האמור. טענת המבקש כי האיחור נבע מחילופי ייצוג הועלתה באופן ערטילאי. אמנם, בתגובה להחלטתי ציין בא-כוחו הנוכחי של המבקש כי הייצוג הוסדר רק יום לפני הגשת ההליך שבכותרת. טענה זו הועלתה ללא תמיכה בתצהיר או בתיעוד מתאים אחר. מכל מקום, לא נמסרו פרטים נוספים מהם ניתן ללמוד מתי פנה המבקש לראשונה לבא-כוחו הנוכחי בניסיון להסדיר את ייצוגו, והאם המבקש השתהה בהחלפת הייצוג לאחר מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אף לא נמסר פירוט ולא הוגש תיעוד מתאים בנוגע לשאלה אילו מאמצים נעשו בניסיון להשיג מבא-כוחו הקודם של המבקש, או ממשרדו, את תיקו של המבקש, על-מנת להראות כי המבקש ובא-כוחו הנוכחי פעלו בשקידה סבירה על-מנת להגיש את בקשת רשות הערעור ללא עיכוב מיותר. זאת ועוד; מהחומר שהובא לפניי לא ברור מדוע לכל הפחות לא הוגשה בקשת אורכה במועד מוקדם יותר, אף בשלב בו לפי הטענה טרם הועבר לבא-כוח המבקש מלוא החומר מבא-כוחו הקודם של המבקש. טענת הסנגור לפיה לא היו בידיו הפרטים של מספרי ההליכים הקודמים בעניינו של המבקש, אין בה כדי להצדיק את השיהוי בהגשתה של בקשת האורכה, באשר ניתן היה לאתר את מספר ההליך בבית-המשפט המחוזי באמצעות חיפוש פשוט במאגרים המשפטיים לפי שם המבקש, ולחלופין באמצעות פנייה למזכירות בית-המשפט המחוזי. בהתחשב בכל אלה, לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקש להציג טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור הבלתי זניח בהגשת ההליך. לכך יש להוסיף כי בשים לב לעובדה שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול" שלישי המופנית כנגד חומרת העונש, נראה כי אין בסיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים שפורטו, הבקשה להארכת מועד נדחית.