בש"פ 9693/06 עדנאן אלקרינאוי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא י' טימור) בב"ש 21862/06 מיום 12.11.06, אשר על-פיה הוארך מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, ובב"ש 22059/06 מיום 22.11.06, אשר בה נקבע, כי אין מקום להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינם.

5129371

ביום 22.10.06 הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד העוררים. כתב האישום כלל שלושה אישומים, כאשר האישום השני מתייחס לעורר השני בלבד ומייחס לו עבירה של גניבת כרטיס חיוב, לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב); מספר רב של עבירות הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב; וכן עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). האישומים הראשון והשני מתייחסים לשני העוררים ומייחסים להם שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; שתי עבירות של השחתת מתקן חשמל, לפי סעיף 53 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996; שתי עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירה של היזק במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; וכן עבירה של ניסיון להשמדת ראיה, לפי סעיף 242 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

לפי המתואר באישום הראשון, העוררים, ביחד עם אדם נוסף, גנבו כ-700 מטרים של כבלי חשמל מחממות במושב ישע, כאשר על-מנת לבצע את הגניבה הם השחיתו מתקני חשמל והוציאו את שעוני השבת שהיו מותקנים בחממות. לפי העובדות המתוארות באישום השני, העורר 1 השתמש בכרטיס אשראי אותו גנב מבן משפחתו ושילם באמצעותו 88 פעמים בבתי עסק שונים, בסכום כולל של 13,171.52 ש"ח. לפי המתואר באישום השלישי, העוררים, ביחד עם שני אנשים נוספים, שדדו תחנת דלק בחבל אשכול בנגב המערבי. העוררים הגיעו לתחנה בסמוך לשעה 01:00 ביום 10.10.06 כאשר הם מצוידים באקדח צעצוע הנחזה להיות אקדח אמיתי. עורר 1 איים על העובד בתחנת הדלק (להלן: המתלונן) באמצעות האקדח ואמר לו שיהרוג אותו אם יזוז. העוררים גנבו כסף מזומן בסך 1,840 ש"ח ומוצרים שונים בסך 10,206 ש"ח, שברו את מצלמות האבטחה ואת התקרה האקוסטית שבחנות, קשרו את המתלונן בידיו וברגליו ונמלטו מן המקום.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-משפט המחוזי בבאר-שבע בקשה להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. בתאריך 12.11.06 קיבל בית-משפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' טימור) את הבקשה. בהחלטתו ציין בית-המשפט, כי אמנם לעוררים אין עבר פלילי והם הודו בעבירות המיוחסות להם, אך היות ועבירות אלו הינן עבירות חמורות אשר תוכננו בקפידה וכי לא מדובר באירוע חד פעמי, אין לתת בהם אמון שיקיימו תנאי חלופת מעצר.

באי-כוח העוררים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו, בה הם מבקשים, כי יורה על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן שיבחן את האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר. ביום 22.11.06 דחה בית-המשפט את הבקשה וקבע, כי לאור החלטתו הקודמת ולאור חומרת העבירות המיוחסות לעוררים, אין מקום להורות במקרה זה על הגשת תסקיר מבחן היות והוא אינו מקרה מתאים לחלופת מעצר.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת באי-כוח העוררים, טעה בית-המשפט המחוזי בכך שלא בחן את האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר והתעלם מנסיבותיהם האישיות המצביעות על היעדר מסוכנות. לטענתם, העבירות שביצעו העוררים אינן עבירות חמורות ביותר, לעוררים אין עבר פלילי, הם ניהלו אורח חיים נורמטיבי ואף הודו בעבירות המיוחסות להם. על-כן, יש לבחון את האפשרות לשחררם לחלופת מעצרם באמצעות הזמנת תסקיר מבחן בעניינם.

מנגד, באת-כוח המשיבה סומכת ידה על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי תוך שהיא מדגישה את העובדה שהשוד בוצע על-ידי העוררים לאחר תכנון ותוך שימוש באיומים ואלימות. כמו-כן, מציינת באת-כוח המשיבה את העובדה, כי בית-המשפט המחוזי התייחס לנסיבותיהם האישיות של העוררים אך קבע, כי אין לשחררם לחלופת מעצר וכי לא בכל מקרה ומקרה בית-המשפט מחויב להזמין תסקיר מבחן.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטות של בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

אכן, העבירות המיוחסות לעוררים הינן עבירות חמורות שבוצעו לאחר תכנון מוקדם, אך בית-משפט זה פסק לא פעם כי אף במקרים בהם מתקיימת חזקת המסוכנות, יש לבחון את האפשרות של שחרור לחלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 4729/06 עשטי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). העוררים הינם צעירים, ללא עבר פלילי, אשר ביצעו רצף של אירועים פליליים בתקופה לא ארוכה, עובדה העשויה להעיד על כך שמדובר במעידה חד-פעמית ולא בניהול אורח חיים עברייני. לאור נסיבותיהם האישיות של העוררים ונסיבות המקרה, אני סבור כי זהו מקרה אשר בו יש מקום להורות על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן על-מנת לבחון את האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר הולמת אשר תאיין את מסוכנותם ותשרת את האינטרס הציבורי תוך פגיעה פחותה בחירותם.

אשר-על-כן, הערר מתקבל. החלטותיו של בית-המשפט המחוזי נשוא הערר מבוטלות בזה. התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי, על מנת שיורה על הזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינם של העוררים. לאחר קבלת התסקיר, וככל שזה יהיה חיובי, יורה בית-המשפט המחוזי לשחרר את העוררים לחלופת מעצר אשר תיראה ראויה בעיניו ובתנאי שחרור לפי שיקול דעתו.

העוררים יישארו במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-המשפט המחוזי.