בש"פ 9704/11 חיים דנון נ. מדינת ישראל

על-פני הדברים, הבקשה להארכת מועד נחזית להיות מיותרת. בפסק-הדין מיום 6.11.2011 דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקש על הרשעתו, אולם החזיר את התיק לבית-המשפט לתעבורה על-מנת לשמוע טיעונים לעונש ולגזור את דין המבקש. באותו שלב, לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור על דחיית הערעור לעניין ההרשעה, שכן כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי לא תינתן רשות ערעור בטרם ניתנו בתיק הכרעת-דין וגזר-דין סופיים (ראו: דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4827/08 חלבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.6.2008)). מהחומר שהובא לפניי עולה כי לאחר שהתיק הוחזר לבית-המשפט לתעבורה, ניתן גזר-הדין ביום 7.12.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 28.12.2011. לפיכך, ככל שהמבקש היה מעוניין להשיג על הרשעתו בלבד, לא היה איחור בהגשת ההליך.

יחד עם זאת, עיון בבקשת רשות הערעור שצורפה לבקשת האורכה שלפניי מעלה כי המבקש מעוניין להשיג לא רק על הרשעתו, אלא גם על חומרת עונשו. ככל שהמבקש עומד על רצונו לערער על חומרת העונש, דרך המלך היא להגיש תחילה ערעור על גזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה, לפני בית-משפט המחוזי. רק לאחר מכן, ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה – הן לעניין ההרשעה, והן לעניין העונש ככל שיוותר צורך בכך (ראו: רע"פ 4827/08 הנ"ל).

בהתחשב באמור עד כה, ובשים לב למועד אשר עד אליו עוּכב עונש הפסילה, יודיע המבקש עד יום ג' 3.1.2012 בשעה 12:00 האם הוא עומד על רצונו להשיג על חומרת העונש – שאז דרך ההילוך המתאימה היא למחוק את ההליך שבכותרת ולהגיש ערעור על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי, ורק לאחר מכן להגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה; או שמא המבקש מעוניין להשיג על הרשעתו בלבד, שאז ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה כעת. בתוך אותו מועד, רשאית המדינה להגיש עמדתה בעניינים שנדונו בהחלטה זו, ככל שתמצא מקום לכך.

ההחלטה תומצא לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.