בש"פ 9746/08 נימר הייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) לפיה נדחתה בקשת העוררים לשחררם לחלופת מעצר, שהוגשה במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

1.

ביום 24.7.2008 הוגש כתב אישום נגד העוררים המייחס להם עבירה של נשיאה והובלה של נשק. לפי עובדות כתב האישום, העוררים נסעו ברכב כאשר ברשותם אקדח ובו מחסנית המכילה כדורי תחמושת, בעוד אין בידי מי מהם רישיון לשאת נשק.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה בהחלטתו מיום 29.7.2008, והשתכנע בקיומן של ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של העוררים.

בית המשפט המחוזי קבע כי קמה חזקה עובדתית לפיה העוררים החזיקו באקדח ביודעין, וזאת כיון שהמכונית, בה נמצא האקדח, הייתה בחזקתם ובשליטתם המלאה. בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח קשר הדוק בין העורר 1 למכונית, היות שהמכונית רשומה על שם קרוב משפחתו שאינו מחזיק כלל ברישיון נהיגה, והיות שהיא נרכשה במשותף עם אמו של העורר 1. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ניסיונם של העוררים להכחיש ששהו בכפר יאסיף, וזאת על אף ששוטר הבחין בהם במקום, מעורר תמיהה.

בית המשפט ציין בהחלטתו שקביעותיו כפופות לחסר אחד, והוא היעדר תוצאות בדיקות מעבדה הקושרות בין העוררים לאקדח. על כן קבע שעם קבלת תוצאות בדיקות מעבדה, כגון טביעות אצבע או D.N.A , יהיה בידי המשיבים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, וכן העיר כי אם יימצא שהבדיקות אינו קושרות בכל דרך בין העוררים לאקדח, יתכן שעוצמת הראיות תהיה חלשה מהדרוש לשם מעצרם עד תום ההליכים. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי קמה חזקת מסוכנות נוכח אופי העבירה ונוכח עברם הפלילי של העוררים, הכולל עבירות אלימות ורכוש.

3.

לפי ממצאי בדיקות המעבדה, לא נמצא קשר בין העוררים לאקדח שנתפס ברכב בו נסעו, וזאת בשל היעדר חומר מספיק לשם השוואה. העוררים עתרו בפני בית המשפט המחוזי לשחררם לחלופת מעצר בהעדר עוצמת ראיות המספקת להשארתם במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי בראיות הקיימות יש כדי לבסס הוכחה לכאורה של האישום. בית המשפט המחוזי הסביר כי אין משמעות החלטתו הקודמת שחרור אוטומטי של העוררים אם לא ימצא בבדיקות קשר בינם לבין האקדח, והדגיש כי תוצאות המעבדה הן נגטיביות ולא פוזיטיביות.

על החלטה זו נסב הערר שבפניי.

4.

לטענת העוררים, עם היוודע תוצאות בדיקת המעבדה נסדקה התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי, ועל כן אין עילה למעצרם. זאת במיוחד נוכח התייחסותו של בית המשפט המחוזי לנושא בהחלטתו מיום 29.7.2008. לטענת העוררים הם אינם הבעלים של הרכב בו נמצא האקדח ומשכך החזקה שבעובדה לפיה על בעל הרכב הנוטל לסתור את החזקה אינה יכולה לחול על העוררים. יתר על כן, העורר 2 נהג ברכב לבקשת העורר 1, שהוא פסול נהיגה. משכך, יש סדקים ברורים בקשר הלכאורי בין העורר 1 לאקדח. לשיטת העוררים, אין בעובדה שהכחישו כי שהו בכפר יאסיף כדי להצדיק את המשך מעצרם. עוד טוענים העוררים כי שחרורם לחלופת מעצר היה משיג את תכליות המעצר, וכי היה על בית המשפט המחוזי להורות על תסקיר מבחן בעניינם.

5.

לטענת המשיבה, יש להשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, מפני שממצאי בדיקות המעבדה הם ניטראליים, ואמנם אינם תומכים בראיות התביעה, אך אין בהם כדי לכרסם בראיות במידה המצדיקה את שחרורם של העוררים. המשיבה טוענת כי העוררים נתפסו בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל בעניינם, ונתנו גרסאות שונות לשאלה היכן היו שהו בשעות שקדמו למעצרם. לדברי המשיבה, מהותו הקניינית של הרכב בו נמצא האקדח קושרת בין העוררים לאקדח, ודי בקשר זה כדי להחיל את החזקה לפיה העוררים החזיקו באקדח ביודעין.

כן טוענת המשיבה כי מסוכנות העוררים אינה מאפשרת את שחרורם, וזאת בין היתר מפני שהאקדח אשר נמצא ברכבם היה טעון, ונוכח עברם הפלילי המכביד של העוררים והעובדה ששניהם ריצו בעברם מאסרים.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי יש מקום לבחון חלופת מעצר כמצוות המחוקק ולבחון את שאלת מסוכנותם. לצורך זה יש לשלוח את העוררים לתסקיר מבחן.

כנגד העוררים קיימות ראיות להוכחת אשמתם. אין חולק כי במכונית בה נסעו העוררים נמצא אקדח טעון, והם לא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת לקורותיהם בשעות שקדמו למעצרם. מנגד מעלים העוררים טענות להפרכת האישומים נגדם, בין היתר הם מצביעים על כך שאינם בעלי הרכב בו נמצא האקדח, ומדגישים את תוצאות בדיקות המעבדה שנעשו לאקדח ואשר לא חשפו כל קשר בין העוררים לאקדח. מבחינת התמונה הלכאורית המצטיירת כעת נראה כי ישנה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמת העוררים. עם זאת, עוצמת הראיות לא קיבלה את החיזוק הנדרש לה

עם ממצאי בדיקות המעבדה (ראו: בש"פ 5073/05 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 30.6.2005)). כתב האישום מייחס לנאשמים עבירת נשיאת נשק, הא ותו לא. אמנם לשני העוררים עבר פלילי בלתי מבוטל, אך יש להתחשב בכך שהעבירות בהם הורשעו בעבר הן ברובן עבירות רכוש, שאינן נמנות על העבירות החמורות שבספר החוקים.

כמו כן, רמת המסוכנות הנשקפת מן העוררים, על פי הנתונים הקיימים וטרם עריכת תסקיר מבחן, אינה מחייבת באופן חד משמעי את המשך מעצרם.

על כל האמור, אני סבורה כי בנסיבות דנן יש לבחון היתכנותה של חלופת מעצר. שירות המבחן יגיש לבית משפט קמא תסקיר מעצר בתוך 21 ימים בו יתייחס לשאלת המסוכנות של העוררים והיתכנות שחרורם לחלופת מעצר, וכן לחלופות קונקרטיות שיציעו העוררים. בית המשפט המחוזי הוא שיחליט בעניין, וככל שיסבור כי אכן יש להורות על שחרור לחלופת מעצר, יקבע את תנאיה להנחת דעתו.