בש"פ 975/11 מדינת ישראל נ. בן בסט אביב

א.

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 19.2.11 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 34823-02-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1989, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כנטען בכתב האישום, בליל 27.1.10 נערכה באולם אירועים בפתח תקוה חתונה, בה נכח המשיב יחד עם שניים מחבריו, איציק וקובי. בשלב כלשהו במהלך החתונה דרך אדם שהיה במקום (להלן האחר ) על קובי, הלה העיר לו והשניים החלו להתקוטט ויצאו מן האולם לחניה. המנוח, שהיה אחד מבעלי האולם, יצא אל החניה על מנת להרגיע את הנצים. בשלב כלשהו ביקש איציק להתעמת עם האחר אך המנוח מנע זאת ממנו על ידי לפיתתו. בראותו זאת ניגש המשיב כנטען לאולם ונטל סכין חדה, ולמלצרית שהבחינה במעשיו ושאלה לפשרם סימן שלא תפצה את פיה. בשלב כלשהו התלקח עימות פיסי בין המנוח לאיציק, כשהמנוח מנסה להרגיע את איציק; או אז רץ המשיב - על פי הנטען - אל עבר המנוח ודקרו פעמיים בבטנו. המנוח הספיק לסנן "אתה הקטנצ'יק עם הלבן ראיתי אותך" והתמוטט. המשיב נמלט מן המקום. המנוח פונה לבית חולים, אך מת כעבור ארבע שעות.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 26.4.10 התקיים דיון בבקשת המעצר, בו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לחולשתן ועתר לשחרור המשיב לחלופת מעצר. ביום 4.5.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ד"ר סטולר) על מעצר המשיב עד תום ההליכים. נקבע, כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה, וכי אין בחומר הראיות, לרבות בגרסתו של המשיב עצמו, כדי לתמוך בטענתו להגנה עצמית. באשר לחלופת מעצר נקבע, כי מסוכנותו של המשיב עולה בבירור מהמעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם; נקבע, כי חומרה ומסוכנות מיוחדים נלמדים גם מכך שהמשיב נמלט מן המקום ולא הגיש עזרה למנוח. נקבע, כי לא מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את שחרור המשיב לחלופת מעצר, חרף גילו הצעיר ועברו הנקי.

ד.

משלא נסתיים משפטו של המשיב, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו. ביום 11.11.10 האריך בית משפט זה (בש"פ 8204/10 - השופטת נאור) בהסכמה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים שמניינם מיום 21.11.10. ביום 8.12.10 פנה המשיב לבית משפט זה בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו, נוכח ביטולן של ישיבות שנקבעו בתיק, בשל שביתת הפרקליטים. בהחלטת בית משפט זה (השופטת נאור) מיום 12.12.10 נדחתה הבקשה. נקבע, כי כוחם של דברי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 4.5.10 יפים גם לעת ההיא, וכי פרט לעניין המסוכנות ישנו חשש להימלטות המשיב מאימת הדין אם ישוחרר לחלופת מעצר. משלא נסתיים משפטו של המשיב עד כה הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה והדיון

ה.

בבקשה נטען, כי מעשה המשיב מעיד על מסוכנות רבה. המשיב, כך נטען, התערב באירוע לא לו, הלך ונטל סכין ורצח את המנוח שכל חטאו היה רצונו להפריד בין הנצים; פעולה רצחנית שכזו, כך נטען, מעידה על הסיכון הרב הנשקף ממנו. עוד נטען, כי נוכח העונש הכבד הצפוי למשיב, ישנו חשש ממשי כי יימלט מאימת הדין באם ישוחרר לחלופת מעצר. נטען, כי אין בעיכובים, שרובם אירעו בעטיה של שביתת הפרקליטים, כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של המשיב. נמסר, כי לעת הזאת נמצאת מסכת הראיות בעיצומה, ונקבעו מועדים קרובים נוספים להמשך הדיון. נטען, כי הגם שיתכן עיכוב מסוים בשל בקשת המבקשת לשנות את חוות דעתו של המומחה מן המכון לרפואה משפטית, שאין מדובר בעיכוב הגובר על השיקולים שנמנו.

ו.

בדיון מסרה עו"ד שפירא כי בישיבות ההוכחות האחרונה העידו עוד 7 עדי תביעה וכך יקרה בפעם הבאה (27.2.11), ובכך תסתיים פרשת התביעה; פרשת ההגנה צפויה להחל ביום שני הקרוב - 28.2.11 - למעט בקשה להעדה מחדש של הרופא המשפטי (כפי שיפורט).

ז.

עו"ד חן טען למשיב, כי שולחו דקר דקירה אחת בסברו כי הוא עומד להיות מותקף על-ידי המנוח, שהיה לפי הטענה אפוף סמים; השאלה העיקרית היא סיבת המוות; המנוח נדקר פעמיים, המשיב הודה בדקירה בצד ימין, וחוות הדעת הפתולוגית הראשונה - שהוגשה בהסכמה - היתה כי הדקירה הקטלנית היתה משמאל. ואולם, בינתיים פנתה המדינה לפתולוג שוב וקיבלה חוות דעת שהעבירה את הדקירה הקטלנית לצד ימין, ועתה הוגשה בקשה לבית המשפט לשמיעה חוזרת של עדותו. דבר זה עלול - כנטען - לגרור פתיחת כל התיק, שנוהל על פי הנחות מסוימות; ויתכן ויהיה צורך במומחה מטעם ההגנה. יש אף קושי בקביעת מועדים. גם אין מקום, כך נאמר, לטענת החשש להימלטות - הורי המשיב אנשים נורמטיביים ואין סיבה שיימלט; גם קיימת סבירות נמוכה להרשעה ברצח, כך נאמר, ובסופו של יום המדובר בסיפור שגרם לטרגדיה לכל.

הכרעה

ח.

עסקינן בעבירת רצח, שרק בחריג ישוחרר הנאשם בה לחלופה, נוכח מסוכנות היתר הטבועה בה, אף כי ישנם בנסיבות מסוימות גם חריגים כאלה. לעת הזאת קבועים רק שני מועדי הוכחות לימים 27 ו-28 בפברואר. נראה לי מחד גיסא כי טרם נעה נקודת האיזון בתיק אשר כזה, במיוחד כשאין מחלוקת שהמשיב 2 דקר את המנוח, והמחלוקת היא

הזיקה בין דקירה זו לסיבת המוות. מאידך גיסא, במסגרת תפקידנו בתיקים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו בקרת ההליך, אין די בשני מועדים ועסקינן בהארכה שניה. בנסיבות אלה מוארך המעצר ב- 45 יום מיום 19.2.11, תוך תקוה כי הדברים יתבהרו ככל הנחוץ במהלך תקופה זו. הצדדים יפנו לבית המשפט לקביעת מועדים.