בש"פ 9765/03 מדינת ישראל נ. יהודה אוחיון

ביום 11.11.02 הוגש נגד המשיב כתב-אישום המייחס לו שלוש עבירות רצח בכוונה תחילה, עבירת ניסיון לרצח ושורה של עבירות נלוות ועבירות נוספות. בכתב האישום נטען, כי אור ליום 23.9.01 ירה המשיב למוות, בזה אחר זה, בשלושה אנשים, וכי בדרכו לעבר אופנוע, אשר מילט אותו מזירת העבירה, ירה גם לעבר אדם נוסף שהחל לרדוף אחריו. הגשת כתב-האישום התעכבה, שכן ביום 7.10.01 יצא המשיב מן הארץ, תוך שהשתמש בדרכון של אחיו שזויף בהדבקת תמונתו. מן האמור בכתב‑האישום נובע, כי המשיב שב ארצה ביום 17.6.02 וכי אך ביום 16.10.02 עלה בידי המשטרה לעוצרו. עם הגשת כתב-האישום נגדו הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו עד לתום בירור משפטו; ובית-משפט זה, שלפניו השיג המשיב על צדקת ההחלטה, דחה את עררו. בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב-האישום הסכים סניגורו להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לפניי עתה בקשת המאשימה, להאריך בשנית את מעצרו בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 9.11.03. לבקשת הסניגורים קבעתי את הדיון בבקשה להיום (13.11.03) ובהסכמתם הארכתי את מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בבקשה.

משפטו של המשיב איננו מתנהל בקצב מניח את הדעת. רשימת עדי התביעה מונה עשרות שמות, אך עד כה נשמעו עדויותיהם של שבעה עדים בלבד, ולסיום פרשתה יהיה על התביעה להשמיע עוד כשלושים עדים. להמשך הבירור הוקצו רק שני מועדים נוספים, בחודש דצמבר. לסיומן של ראיות התביעה תידרשנה עוד מספר ישיבות נוספות; ולעת הזאת קשה להעריך מתי יעלה בידי בית-המשפט לסיים את המשפט במתן פסק-דין. אף שהסניגורים מכירים בכך, כי העיכוב בניהול המשפט נובע מן העומס הכבד הרובץ על כתפי בית-המשפט המחוזי, הם מלינים - ובצדק - על הפגיעה שהתנהלותו האיטית של המשפט גורמת למשיב. אף-על-פי-כן, אינני רואה מנוס מהיענות לבקשת התביעה. האשמת המשיב ברציחתם ביריות של שלושה אנשים ובניסיון לרצוח אדם נוסף מעידה עליו בעליל כי שחרורו ממעצר יסכן את ביטחון הכלל. אין בידי לקבל את טענת הסניגורים, כי מסוכנתו של המשיב שוב אינה כה חמורה ככל שהייתה במועד הגשת כתב-האישום נגדו, או כי את הצורך להגן על הציבור מפני רעתו ניתן להשיג באמצעים חלופיים. משפטו של המשיב אמנם איננו מתנהל בקצב הראוי, ומן הדין שבית-המשפט המחוזי ישוב ויבדוק את האפשרות להקציב לבירורו של המשפט מספר מתאים של ישיבות, במטרה לקרב ככל האפשר את סיומו. אך חומרתם יוצאת הדופן של המעשים המיוחסים למשיב מחייבת את השארתו מאחורי סורג ובריח. לא למותר להוסיף, כי לחובת המשיב הרשעות קודמות במגוון רחב של עבירות. כן יש לציין כי יציאתו של המשיב מן הארץ בדרכון מזויף, כשבועיים לאחר ביצוע פשעיו הנטענים, תומכת בטענת המדינה כי שחרורו של המשיב מן המעצר כרוך גם בסיכון להימלטותו מן הדין.

הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 9.11.03, או עד למתן פסק-דין במשפטו בת"פ 1257/02 של בית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים.