בש"פ 899/04 מדינת ישראל נ. יהודה אוחיון

בפניי בקשה שלישית מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.ביום 11.11.02 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו שלוש עבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח, ושורה של עבירות נוספות: עבירות בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש ברכב ללא רשות, שימוש במסמך מזויף, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח כדין. בכתב האישום נטען כי בלילה שבין 22.9.01 ל-23.9.01 ארב המשיב לקבוצה של שלושה גברים ושתי נשים ששהו בפאב השוכן לחוף הכינרת, וכשיצאו ירה בשלושת הגברים בזה אחר זה מספר רב של קליעים וגרם למותם. לאחר מכן נמלט המשיב באמצעות אופנוע גנוב שהוכן מבעוד מועד, לא לפני שירה לעבר אדם שניסה לרדוף אחריו. כשבועיים אחר כך נמלט המשיב מן הארץ כשהוא עושה שימוש בדרכון מזויף, ושב ארצה רק ביום 17.6.02. כתב האישום מוסיף ומפרט כי המשיב נעצר כארבעה חודשים לאחר שובו, וכי בעת שנעצר נהג ברכב ללא רישיון.

2.ביום 19.1.03 החליט בית המחוזי בנצרת (כבוד השופט ז' הווארי) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, ובעיקר העובדה שהאקדחים בהם בוצע הרצח המשולש נמצאו במקום מסתור, כשאחד מהם עטוף בכובע גרב, עליו ממצאי DNA

התואמים ברמת ודאות גבוהה ביותר את ה- DNA של המשיב. עקבות שהובילו אל מקום המסתור של האקדחים תאמו את מספר נעליו של המשיב, ועדויות נוספות הצביעו על כך שהרצח בוצע על ידי אדם בעל מבנה גוף דומה לזה של המשיב. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה על החלטת המעצר, נדחה (החלטת השופט א' א' לוי בבש"פ 956/03 מיום 5.2.03).

3.משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב ומשפטו טרם נסתיים בהכרעת דין, הוגשה בקשה להארכת מעצרו. ביום 12.8.03 הוארך המעצר בתשעים ימים, בהסכמת המשיב (החלטת כבוד השופטת ד' דורנר בבש"פ 7011/03). תקופת ההארכה הראשונה חלפה, אך משפטו של המשיב טרם הסתיים. לפיכך, פנתה המדינה בבקשה שנייה להארכת מעצר. בית משפט זה קיבל את הבקשה, בציינו כי משפטו של המשיב מתנהל אמנם בקצב שאינו מניח את הדעת, אך אין מנוס מלהיעתר לבקשה, נוכח המעשים המיוחסים לו. מעצרו של המשיב הוארך, אפוא, בתשעים ימים נוספים (החלטת כבוד השופט א' מצא בבש"פ 9765/03 מיום 13.11.03).

4.משפטו של המשיב לא הסתיים גם במהלך תקופת הארכת המעצר השנייה, ולפיכך הגישה המבקשת בקשה שלישית להארכת מעצרו, היא הבקשה שבפניי. המבקשת הדגישה כי מאז ניתנה ההחלטה הקודמת התקיימו שמונה ישיבות נוספות של הוכחות, בהן נשמעו עדי תביעה לא מעטים, וכן ציינה כי קבועים חמישה מועדי הוכחות נוספים עד לסוף חודש מרץ שנה זו. בדיון שהתקיים ביום 10.2.04 החלטתי, בהסכמת הצדדים, כי יפנו במשותף לבית משפט שלדיון על מנת שיקבע מועדים נוספים לשמיעת המשפט, פרט לחמישה המועדים שצוינו בבקשה. בעקבות פנייה זו הודיעה המבקשת בדיון הבא שהתקיים ביום 18.2.04 כי אכן נוספו חמישה מועדי הוכחות, האחרון שבהם למחצית השנייה של חודש אפריל שנה זו.

5.לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אכן, הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לאותו חוק, לפיו נאשם שהיה עצור תקופה מצטברת של תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין ישוחרר ממעצרו. כמו כן יש לזכור כי ככל שמתארכת תקופת המעצר, גדל המשקל שיש לייחס לפגיעה הנגרמת לנאשם, כמי שחירותו נשללת על אף חזקת החפות העומדת לזכותו. אכן, במקרים כאלה הארכת מעצר מהווה חריג שבחריג, ואין להורות עליה אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים להותרת הנאשם במעצר.

טעמים כאלה קיימים במקרה שלפניי.

למשיב מיוחסים שלושה מעשי רצח חמורים, אשר בוצעו על ידו, לכאורה, לאחר מארב מתוכנן ויזום, תוך שהוא נמלט מן הזירה באופנוע שהוכן מבעוד מועד, ולא לפני שניסה, על פי הנטען, להרוג אדם נוסף שרדף אחריו. נסיבות אלה יש בהן כדי להצביע על מסוכנותו המובהקת של המשיב, ואליה מצטרף החשש להימלטותו מאימת הדין, נוכח העובדה שהמשיב יצא את הארץ סמוך לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו, באמצעות דרכון מזויף, ושב אליה רק כעבור חודשים ארוכים. בא-כוח המבקשת ציין במהלך הדיון, כי על פי הערכתו ונוכח המועדים שנוספו, צפוי המשפט להתקדם באופן ממשי ומשמעותי במהלך תקופת ההארכה שנתבקשה. הערכה זו מהווה אף היא שיקול בעל חשיבות התומך בהארכת המעצר.

סוף דבר, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 7.2.04, או עד למתן פסק דין בת"פ 1257/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.