בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ. סמי סקא

1.המדינה הגישה בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים ב- 45 ימים נוספים החל מיום 5.11.05 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1226/04 ות.פ.ח. 1227/04 המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בהסכמת ב"כ המשיבים הוארך מעצרם של המשיבים עד ליום 12.11.05.

בדיון שהתקיים בפניי הודיעו הצדדים כי קיימת הסכמה להאריך את מעצרם של המשיבים 1- 3, כמבוקש על ידי המדינה ומשכך לא נותר אלא להכריע בבקשה בעניינה של המשיבה 4.

2.מדובר בפרשה מסועפת ורבת נאשמים שבמסגרתה הוגשה שלושה כתבי אישום.

כתב האישום שהוגש נגד המשיבה 4 (להלן: המשיבה ) יחד עם שישה אחרים, מייחס להם חברות בארגון פשיעה הפועל באזור יפו ועיסוקו ברכישת, החזקת והפצת סמים מסוכנים. כתב האישום מייחס למשיבה עבירות של סחר בסם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, החזקת סם שלא לצריכה עצמית במסגרת ארגון פשיעה, החזקת חצרים לשם הכנת סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה והחזקת כלים להכנת סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, הכל במקרים רבים. על פי הנטען, עסקה המשיבה בהעברת, החזקת והסתרת סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין, שהתקבלו ממקורות שונים. כן נטען כי היא עסקה בשקילה, בהכנה ובהפצה של סם מסוכן עבור ארגון הפשיעה. במסגרת חלקה בשיטת ההפצה של ארגון הפשיעה, נטען כי במספר רב של הזדמנויות היא אף הגיעה, לבדה או עם בעלה, העומד לדין בכתב אישום נפרד, למקומות מפגש שנקבעו מראש, שם אספה מנות מחולקות של הרואין וקוקאין לצורך הפצתן למכירה עבור הארגון.

המשיבה נעצרה עד תום ההליכים נגדה. ערר שהגישה על מעצרה לבית משפט זה התקבל בהסכמת הצדדים והתיק הוחזר אל בית המשפט המחוזי על מנת לקיים דיון בשאלת קיומן של הראיות לכאורה (כב' השופט ג'ובראן, בש"פ 425/05 סקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לאחר הדיון הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורפינקל) על מעצרה עד תום ההליכים. ערר שהגישה על ההחלטה נדחה (כב' השופט לוי, בש"פ 2093/05 סקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עד כה הוארך מעצרה של המשיבה פעם אחת (כב' השופטת חיות, בש"פ 8765/05 מדינת ישראל נ' מוגרבי (לא פורסם)).

עתה מתבקשת הארכת מעצרה של המשיבה פעם נוספת, שניה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן - החוק ).

3.המבקשת מתארת בבקשתה את השתלשלות העניינים בתיק, לרבות העובדה כי הסדרת ייצוגם של הנאשמים בתיק בו נאשמת המשיבה ארכה זמן וכי התביעה ביקשה פעמיים כי בית המשפט ייקבע מועדים לשמיעת הראיות ולבסוף נקבעו ארבעה מועדים לשמיעה לחודש אפריל 2006. בעקבות בקשה שהגישה המבקשת להקדמת מועדים או להחלפת המותב, נקבע מותב אחר לדון בתיק ונקבעו 10 מועדים לשמיעת הראיות בחודש פברואר 2006. המבקשת טוענת, כי יש הצדקה להורות על מעצרה של המשיבה על אף שבתשעת החודשים שחלפו לא התקיימו ישיבות הוכחות בתיק וזאת נוכח חומרת המעשים המיוחסים לה ומעורבותה העמוקה, העצמאית והמתמשכת בסחר והפצה של סמים מסוכנים, במסגרת פעולתו של ארגון פשיעה, דבר שיש בו להוסיף נדבך של חומרה למסוכנות שבמעשי המשיבה. המבקשת מעריכה כי די יהא בישיבות שנקבעו לשמיעת התיק בחודש פברואר 2006 כדי לסיים את שמיעת הראיות בתיק ומוסיפה כי ההליכים נגד עדה מרכזית בתיק, שהועמדה לדין בכתב אישום נפרד, הסתיימו ועל כן ניתן יהיה להעידה. המבקשת סבורה כי העונש החמור הצפוי למשיבה מקים חשש להימלטותה מאימת הדין וכן קיים חשש לשיבוש מהלכי המשפט, בין היתר לאחר שמעורבת אחרת ששוחררה הועמדה לאחרונה לדין בגין עבירות של הדחה בעדות של עדת המדינה ושיבוש מהלכי משפט. עוד ציין ב"כ המבקשת, כי ניהול הליכים פליליים נגד ארגוני פשיעה הינו מורכב ולא אחת אין זה מציאותי לצפות כי ההליכים בתיקים כאלה, יסתיימו בתוך טווח הזמן שקבע המחוקק.

4.ב"כ המשיבה טען כי מרשתו עשתה כל שביכולתה כדי להביא לסיום משפטה ובין היתר פנתה לקביעת מועדים לשמיעת ההוכחות בתיק. הוא סבור, כי המחוקק קבע מסגרת לפיה דיון בהליך פלילי צריך להסתיים בתוך 9 חודשים, כאשר הארכת המעצר מעבר לכך הינה בבחינת חריג ואין להסכין עם הפיכת החריג לכלל. לדבריו, המשיבה הינה בתחתית הסולם ההיררכי של ארגון הפשיעה הנטען וכל פעילותה בו נבעה ממעורבות בעלה בארגון ומכניעתה לו. הבעל נותר במעצר ובמצב זה פוחתת מסוכנותה של המשיבה באופן משמעותי. הוא הדגיש כי אין למשיבה עבר פלילי וכי היא אם לשני ילדים קטנים המצויים בהשגחת סבתא ישישה שמתקשה לדאוג להם. מטעמים אלה סבור הוא כי יש לשחרר את מרשתו ממעצר וכי ניתן להסתפק בהשמתה במעצר בית.

5.הבקשה שבפני מעלה קושי בו אנו נתקלים כמעט כעניין שבשגרה – תיקים שטרם החלה שמיעתם או שלא חלה כל התקדמות של ממש בשמיעתם בתוך תשעה חודשים בהם מצוי הנאשם במעצר עד תום ההליכים. כך נדרשים אנו לאשר הארכת מעצרם של נאשמים בעבירות חמורות, פעם אחר פעם, לתקופות נוספות. אני ערה למציאות של העומס הכבד בבתי המשפט, כמו גם להיקפם הגדול של התיקים ולמספרם הרב של העדים, אולם כפי שציינתי לא אחת כבר בעבר, אין בכך משום הצדקה לחריגה החוזרת ונשנית מלוח הזמנים שקבע המחוקק וההכרה במציאות היומיומית אין בה כדי להמעיט כהוא זה מהצורך בהטיית שכם משותפת כדי לקדם המשפט. אכן, כפי שנטען, אין לאפשר הפיכת החריג לכלל, לכלל דה-פקטו.

"אכן, הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לאותו חוק, לפיו נאשם שהיה עצור תקופה מצטברת של תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין ישוחרר ממעצרו. כמו כן יש לזכור כי ככל שמתארכת תקופת המעצר, גדל המשקל שיש לייחס לפגיעה הנגרמת לנאשם, כמי שחירותו נשללת על אף חזקת החפות העומדת לזכותו. אכן, במקרים כאלה הארכת מעצר מהווה חריג שבחריג, ואין להורות עליה אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים להותרת הנאשם במעצר" (בש"פ 899/04 מדינת ישראל נ' יהודה אוחיון (לא פורסם)).

יחד עם זאת, ככל שיש משקל נכבד לעובדה שהמשפט טרם החל גם בעבור תשעה חודשים וייתכן אף שיהא צורך בהארכה נוספת, הרי שאין שיקולים אלה עומדים לעצמם אלא יש לשקלם במכלול השיקולים ולאזן בין אלה (בש"פ 12011/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)).

נתתי דעתי לשיקולים אלה ולטיעוני הצדדים. אני סבורה כי במקרה דנן הצטרפו זה אל זה מספר נימוקים שיש בהם להצדיק הארכת מעצרה של המשיבה. ראשית, אני ערה למורכבות שבניהול תיקי פשיעה מאורגנת, עליה עמד ב"כ המבקשת. הפרשה הנוכחית מייצגת היטב את אופיים הייחודי של תיקים אלה, שלא אחת מחייבים ניהול מקביל של כמה משפטים נפרדים, כאשר המעורבים בהם קשורים זה לזה בצורות שונות, כאשר מספרם כשלעצמו הינו גדול. כל אלה יוצרים תמונה של ניהול משפט מסועף, רב צדדים, שלא בנקל ניתן לסיימו במהירות. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי לו היו נקבעים מועדים מוקדמים לשמיעה, סביר שהתיק היה מצוי בשלב מתקדם בהרבה, אף כי יש לציין שנעשה מאמץ לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי לקדם את השמיעה ונקבעו עשרה מועדי הוכחות. מעבר לכך, אני סבורה כי מסוכנותה של המשיבה שהייתה דמות פעילה ומעורבת במארג של ארגון הפשיעה נותרה בעינה. אני ערה לכך שהמשיבה לא הייתה מעמודי התווך של ארגון הפשיעה, ואולם אני סבורה כי אופי הפעולה של ארגוני הפשיעה והעובדה שהמשיבה עסקה במסגרת ארגון פשיעה בפעילות הטמאה של סחר בסמים באופן שיטתי מבססים את מסוכנותה הנמשכת (ראו: בש"פ 8765/05, שם ). אשר לטענה כי בהימצאו של בעלה במעצר פחתה באופן משמעותי מסוכנותה של העותרת כיוון שאין מדובר ב"מסוכנות עצמאית" אפנה לדברים שאמרתי בבש"פ 5858/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). הדברים יפים גם לעניינה של המשיבה.

לכל אלה יש להוסיף, כי האישומים החמורים נגד המשיבה והקשר שלה לפעיל אחר בארגון מקימים לטעמי חשש מפני שיבוש מהלכי המשפט. בכל אלה די כדי להיעתר לבקשת המדינה.

אשר על כן, אני סבורה שיש להיעתר לבקשת המדינה בעניינה של המשיבה.

לאור האמור, ונוכח הסכמת הצדדים על הארכת מעצרם של המשיבים 1 – 3, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 5.11.05, או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1126/04 ובת.פ.ח. 1227/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם.