בש"פ 9801/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ח' כוחן), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

ביום 13.8.09 הוגש כתב אישום נגד העורר, שהיה קטין באותו מועד, ונגד אדם נוסף (להלן - שלאביה ). כתב האישום אוחז שלושה אישומים ומייחס לעורר ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחור בנשק, ניסיון לשאת נשק, סחר בנשק, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק. על-פי הנטען באישום הראשון, קשר העורר קשר עם אחיו ועם אדם נוסף להיכנס לבסיס צה"ל בקריה בתל אביב ולגנוב נשק. העורר ואחיו אף הגיעו למקום, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל בשל הימצאותם של אחרים במקום. לפי האישום השלישי (האישום השני אינו רלוונטי לעורר), העורר ואחיו, שהיה באותה עת חייל בשירות צבאי סדיר ושירת בבסיס הקריה, קשרו קשר לגנוב נשק צבאי. זאת, על מנת שאחיו של העורר יפרע חוב שהיה לו לשלאביה. לפי המתואר בכתב האישום, חדרו העורר ואחיו למתחם הקריה ביום 17.7.09. השניים תקפו חייל שעבר במקום והעורר היכה בו בחוזקה באמצעות אבן. כתוצאה מהמכה איבד החייל את הכרתו ונגרמו לו חבלות שונות. לפי המתואר, נטלו השניים את נשקו של החייל – רובה 16 M - ועזבו את המקום. לאחר מכן, כפי שמפורט בכתב האישום, נמכר הנשק על-ידי אחיו של העורר.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בא-כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצר. עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי עסקו באפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר. לשם בחינת אפשרות זו, הורה בית המשפט על עריכת מספר תסקירים על ידי שירות המבחן. בתסקיר הסופי, שהוגש ביום 28.10.09 והתבסס בין היתר על אבחון פסיכולוגי, הומלץ על שחרורו של העורר למעצר בית בבית הוריו, בפיקוח וליווי של הוריו ושירות המבחן. בית המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. זאת, בעיקר נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו.

4.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר, יליד 25.8.91, ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעודו קטין. בא-כוחו של העורר טען בפניי כי בכך יש כדי להטות את הכף לטובת שחרורו לחלופת מעצר. זאת, בין היתר, נוכח הוראת סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, הקובע, כי אין להורות על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו. בנוסף, טוען בא-כוח העורר כי יש ליתן משקל לתסקיר שירות המבחן שהמליץ על שחרורו של העורר. אכן, העובדה כי העורר היה קטין בעת ביצוע הינה בעלת משקל בהחלטה על מעצרו. ואולם, אין מדובר בעובדה בעלת משקל מכריע. המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הם מעשים חמורים ביותר. לא זו בלבד שלכאורה גנב העורר נשק מבסיס צה"ל במטרה למכור אותו לגורם אחר, אלא העורר אף נהג באלימות קשה כלפי החייל ממנו נגנב הנשק. מעשים אלה מלמדים על מסוכנות מפליגה, המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים. בנוסף, יש ליתן את הדעת לכך שהמעשים האמורים בוצעו כאשר העורר היה על סף בגירות (כחודש אחד לפני יום הולדתו ה-18). לאור האמור, אינני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא אימץ את המלצת שירות המבחן.

5.

הערר נדחה אפוא. העורר יישאר עצור עד תום ההליכים נגדו.