בש"פ 9811/06 אהוד כדור נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת שבו יוחסה לו סדרת עבירות: הריגה (שלושה מקרים), מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בשכרות, נהיגה במצב המונע שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עקיפה כאשר הדרך לא פנויה וכן סירוב לבדיקת שיכרות. כל העבירות הללו גם יחד, מתייחסות לאירוע שהתרחש ביום 8.10.06. על פי הנטען העורר נהג ברכבו כשהוא שיכור וגרם עקב כך לתאונה. כתוצאה מהתאונה נהרגו שלושה בני משפחה: בני הזוג מרדכי ומוריי חדד ובנם אריאל ז"ל. בת משפחה נוספת נפגעה באורח קשה ונזקקה לטיפול רפואי. בתאונה היה מעורב גם רכב נוסף שבו נחבלו הנהג והנוסע וגם העורר עצמו נפצע ונזקק לטיפול.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בנצרת הורה על שחרורו של העורר בתנאים שנקבעו על ידו. על כך עררה המדינה ועררה נתקבל חלקית. בית משפט זה, השופט א' רובינשטיין הורה, כי העורר "ישהה במעצר בית מלא במקום ובפיקוח שפרטיהם יקבעו בידי בית המשפט המחוזי". כמו כן נקבעו תנאים נוספים. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר באשר לתנאי מעצר הבית שהוטלו עליו. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא, (השופט אברהם אברהם מבית המשפט המחוזי בנצרת) למעט נושא אחד והוא עתירתו של העורר להתיר לו ביקורים אצל אביו השוהה בראש פינה. בעניין זה קבע בית המשפט, כי העורר יוכל לבקר אצל אביו אחת לחודש בתנאים שפורטו בהחלטה. על החלטה זו הערר בפני.

הודעת הערר התמקדה בטענה אחת בלבד שעניינה החשש להימלטות מן הדין. לטענת בא-כוח העורר, עילת המעצר העיקרית שבגינה הורה בית המשפט העליון ובעקבותיו גם בית המשפט המחוזי על הימצאותו של העורר במעצר בית הינה החשש להימלטות מן הדין. דא עקא, בנושא זה הוטעה בית המשפט העליון גם אם לא במזיד על ידי התביעה. בית המשפט סבר כי לעורר אזרחות זרה. בשעה שהתקיים הדיון בעניינו, הייתה השאלה האם אכן יש לו אזרחות זרה. שנויה עדיין במחלוקת, הגם שבידי התביעה הייתה כבר תשובה של האינטרפול שאין לו אזרחות כזו. היום, אין מחלוקת כי אין לעורר אזרחות זרה, משכך, פחת גם משקל הטענה כי מרכז חייו בחו"ל. כיון שכך, נשמט גם הבסיס לחשש שמא יימלט מן הארץ. משפחתו של העורר בארץ, יש לו נכסים ועסקים רבים בארץ וכל הנתונים הללו גם יחד מצביעים על כך שהחשש להימלטות איננו מבוסס. העורר הוא איש עסקים ומעצרו מכביד עליו ביותר.

דין הערר להידחות.

לא יכולה להיות מחלוקת לכך שההחלטה "המכוננת" בפרשה זו הינה החלטתו של השופט רובינשטיין מתאריך 26.10.06 (להלן: ההחלטה ). ההחלטה נושא הערעור - נסמכת על ההחלטה ונשענת עליה, כפי שנאמר בה במפורש. אין תמה אפוא שבהודעת הערר מנסה בא כוחו של העורר להתמודד עם קביעותיו של השופט רובינשטיין בהחלטה, כשהטענה המרכזית היא, כפי שצוין לעיל, כי אין חשש אמיתי להימלטותו של העורר מן הארץ, זאת משום שהסתבר כי אין לו אזרחות זרה נוספת.

עיון בהחלטתו של השופט רובינשטיין מצביע על כך כי לא זהו הבסיס להחלטה באשר לשחרור של העורר בתנאים שנקבעו. הנדבך העיקרי עליו נשענת ההחלטה, הינו הקושי במתן אמון בעורר. אותו קושי איננו נובע משאלת האזרחות אלא מהתנהלותו סמוך לאחר התאונה לרבות סירובו לבדיקת שכרות, וכן דברים שאמר העורר לשוטר שחקר אותו בנושא קיומה של אזרחות זרה. מסתבר כי הורתה ולידתה של סוגיית האזרחות הזרה הינה בדברים שאמר העורר עצמו לשוטר, כאשר כבר בדיון לפני השופט רובינשטיין הצהיר העורר כי אין לו אזרחות כזו, חרף דבריו הקודמים.

ההחלטה, מייצגת את נקודת האיזון הראויה לשיטתו של השופט רובינשטיין. להחלטה זו הגיע לאחר התלבטות (כדבריו), כאשר האפשרות האחרת הייתה לקבל את עמדת המדינה ולהורות על מעצר עד תום ההליכים. נראה לי, כי ההחלטה אכן משקפת איזון ראוי שעל כן אין מקום להתערב בה. כל אותם נימוקים אותם העלה העורר לפני נטענו ונבחנו, כך הטענה כי מרכז חייו בארץ, כך הטענה כי משפחתו נמצאת כאן וכך גם הטענה כי יש לו נכסים רבים בארץ והדעת נותנת כי לא בנקל ייפרד מהם. כל אלה יחד אינם מאיינים את "החשד" עליו דיבר השופט רובינשטיין באשר לאפשרות ההימלטות מהארץ. כיוון שהחשד נותר בעינו, מעצר הבית יישאר אף הוא בעינו.

באשר לאמור בסעיף 21 לערר הבקשה להתיר ביקורים רבים יותר אצל אבי העורר - מלכתחילה הסכימה הפרקליטה לשקול כל בקשה קונקרטית שתוגש בנושא זה, שעל כן הדך פתוחה בפני העורר לפנות בבקשה כל אימת שהוא חפץ לבקר את אביו.

הערר נדחה.