בש"פ 2411/07 אהוד כדור נ. מדינת ישראל

1.

עניינו של ערר זה בהחלטת בית המשפט במחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) לדחות בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר בעניין תנאי מעצר הבית שלו. העורר מבקש את ביטולו המוחלט של מעצר הבית או לפחות הקלה משמעותית.

2.

ביום 19.10.2006 הוגש נגד העורר כתב אישום בגין הריגת שלושה אנשים, מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בשכרות ועבירות נוספות. לפי כתב האישום, ביום 8.10.2006 נהג העורר במכונית מכיוון צומת קדרים לכיוון צומת גולני. העורר סטה לנתיב נגדי כדי לנסות לעקוף רכב שנסע לפניו. הוא עשה כך למרות שהדרך לא הייתה פנויה לביצוע עקיפה. באותה העת נסעה בכיוון הנגדי מכונית פרטית ובה משפחה בת ארבע נפשות. מאחורי רכב המשפחה נסעה מכונית אחרת שבה היו שני בני אדם. בעת הנסיון לעקוף פגע העורר ברכב המשפחה. בעקבות הפגיעה נהרגו שלושה מנוסעי הרכב: שני ההורים ואחד הילדים. בת אחרת נפגעה באורח קשה ושני הנוסעים במכונית הנוספת נפגעו. כמו כן נפגע העורר עצמו באורח בינוני וניזוקו שלושת כלי הרכב. העורר סירב למסור דגימת דם לבדיקת אלכוהול וסירב לעבור בדיקת נשיפה למרות שהתבקש מספר פעמים.

3.

הפרקליטות בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' אברהם) דחה את הבקשה וקבע כי אין סכנת הימלטות שלא ניתן לאיין בקביעת חלופה מתאימה. קביעה זאת גם נתמכה בנוכחותם של אשתו וחמשת ילדיו, אביו ומשפחתו המורחבת בארץ. כמו כן נקבע שאין העורר מסוכן לציבור מכיוון שרישיונו נשלל ושאין גם סכנה להשפעה על עדים משרובם אנשי משטרה ומומחים. בית המשפט המחוזי שיחרר את העורר בערובה כספית בסך 200,000 ש"ח וניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העורר. על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית משפט זה (בש"פ 8708/06, כב' השופט א' רובינשטיין) אשר התקבל ביום 26.10.2006 באופן חלקי. בית משפט זה ציין כי המדינה התרכזה בעילת ההימלטות וקבע כי החשש להימלטות אכן קיים ושהאמון שניתן לתת בעורר מוגבל מאוד. בהקשר זה עמד השופט רובינשטיין על סירובו של העורר לבדיקת אלכוהול ועל דברים שאמר שלא היו אמת בקשר לאזרחות זרה שיש לו. כמו כן ציין השופט רובינשטיין את עברו של העורר הכולל 65 עבירות תעבורה. בסופו של יום נקבע שעל העורר לשהות במעצר בית מלא עם אפשרות יציאה לפרקליטיו ולטיפול רפואי בליווי ערב וכן אפשרות לצאת ממקום מעצר הבית לשעתיים ביום בטווח של קילומטר ממקום מעצר הבית וגם זאת בליווי ערב.

4.

בהמשך הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית ובית המשפט המחוזי דחה ביום 23.11.2006 את הבקשה. יחד עם זאת הותר לעורר לצאת לבקר את אביו החולה פעם בחודש בתנאי פיקוח הדוקים וכן הותר לו לצאת לבקר את אביו מעבר לכך בכפוף להסכמה מראש של הפרקליטות. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה (בש"פ 9811/06, כב' השופטת ד' ברלינר). הערר נדחה.

5.

בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (8.3.2007, כב' השופט א' אברהם) ועל החלטה זו הוגש הערר שלפני. בערר נטען כי משפטו של העורר השתהה עד כדי כך שאין זה סביר עוד שיוחזק במעצר בית. העורר ציין כי ביום 8.11.2006 התקיימה ישיבת הקראה והתיק נקבע לדיון ליום 23.1.2007. ואולם, בבוקר הדיון נמסר כי השופטת הדנה בתיק חולה, והדיון מבוטל. מועד חדש נקבע ליום 30.4.2007 למשך שעתיים ונקבעו דיונים נוספים לימים 1.5.2007, 14.5.2007 ו-16.5.2007. העורר טוען כי משפטו לא יסתיים במהרה בשים לב לפגרה. כמו כן טוען הוא כי חלוף הזמן מתחילת המשפט מחליש את עוצמת השיקולים שבבסיס ההחלטות המגבילות את חירותו וכי משך הזמן בו מוטלות המיגבלות אינו מידתי. עוד טוען העורר כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לכך שהעורר שמר בקפידה על תנאי מעצר הבית ולא נתפס אף לא בהפרה שולית אחת. לבסוף טען העורר כי תנאי מעצר הבית הכוללים פיקוח על ידי ערב 24 שעות ביממה פוגעים בפרטיותו וביכולתו לנהל את עסקיו והעורר מוכן להעמיד כערבות נכסים שאינם משועבדים ששווים גבוה.

6.

לדעתי לא השתנה דבר מאז ההחלטה האחרונה המצדיק את שינויה. אכן בוטלה ישיבה אחת בשל מחלתה של השופטת, אולם נקבעו בינתיים 4 ישיבות הוכחות. נראה כי העורר מנסה, שוב ושוב, "למחזר" טענות שכבר נדחו וזאת כשמסגרת הדיון – בקשה לעיון חוזר – מאפשרת לו לטעון רק לשינוי נסיבות. חלוף הזמן אינו כזה המצדיק את שינוי ההחלטה.

7.

הערר נדחה.