בש"פ 9833/05 מדינת ישראל נ. חיים עובדיה

גלגוליה של בקשה:

1.ביום 17.10.05 הגישה המדינה בקשה רביעית זו להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות – אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996. מעצרו של המשיב 1 פוקע ביום 31.10.05 ומעצרו של המשיב 2 פוקע ביום 24.11.05.

2.לכאורה ניתן היה לחשוב כי הבקשה הוגשה זמן סביר לפני פקיעת המעצר. למעשה, מספר ימי העבודה עד למועד פקידת המעצר הוא קטן ביותר משום שהבקשה הוגשה בערב חג הסוכות. זאת ועוד, ב-30.10.05 קבוע דיון הוכחות בבית המשפט המחוזי במשפט בגינו מתבקשת ההארכה.

3.תחילה נקבעה הבקשה להיום, 26.10.05, אך ביום 20.10.05 הגיעה, תחילה, בקשת דחייה מטעם המשיב 1, עובדיה חיים. בא כוחו ציין בבקשה קיומן של התחייבויות קודמות ואת פרק הזמן הקצר שנותר עד הדיון נוכח החגים. בית המשפט התבקש להורות על דחיית הדיון "למועד מאוחר יותר". למעשה המועד המאוחר יותר האחד והיחיד שנותר הוא 27.10.2005 וזאת משום שב-30.10.05 מתקיים כאמור דיון הוכחות בבית המשפט המחוזי.

כשהגיעה אלי הבקשה לדחיית מועד הדיון לא הייתי ערה לכך שמתקיים דיון הוכחות ב-30.10.05. עובדה זו צוינה, אמנם, בבקשה אך לא בהבלטה הנדרשת לענין מועד הדיון, וכך אירע שדחיתי את הדיון ל-30.10.05 אך אין צריך לומר כי אין זה ראוי שהדיון בהארכת מעצר ישבש את מועדי ההוכחות. לאחר מכן הגיעה בקשה לשינוי מועד הדיון גם של המשיב השני אך בינתיים ניתנה החלטה בענין המשיב הראשון.

4.ועתה הגיעה בקשה להקדמת הדיון מטעם המדינה. עתה מסבה המדינה את תשומת הלב לכך שב-30.10.05 קבוע דיון הוכחות והיא מציינת כי בא כוח המשיב 1 מתנגד להקדמת מועד הדיון ולהארכת מעצר. בא כוח המשיב 2 מתנגד אף הוא להקדמת מועד הדיון.

5.עם כל אי הנוחות שהדבר עלול לגרום לצדדים אין מנוס מהקדמת מועד הדיון משום שאין בכוונתי לשבש את מועד ההוכחות הקבוע בתיק בו עצורים המשיבים תקופה ארוכה. בנסיבות שנוצרו אני מקדימה את מועד הדיון למועד היחיד שהותיר מלכתחילה בידי בא כוח המשיב 1: אני קובעת דיון בבקשת המדינה למחר 27.10.05 בשעה 15:00. יתכן והצדדים יצטרפו להמתין עד סיום הדיון בהרכב, אך עליהם להיות נוכחים במועד.

6.אם יסכימו המדינה ובא כוח המשיב 1 על הארכת מעצר עד למתן החלטה אחרת ניתן יהיה לקבוע מועד דיון אחר.