בש"פ 9858/17 איאד זיאד בורקאן נ. מדינת ישראל - בית משפט הצבאי לערעורים

הובאה לפניי "בקשה בהולה" למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

לאחר עיון בחומר שלפניי מצאתי כי אין להיעתר לבקשה, וכי כלל לא היה מקום לקבל את הבקשה לרישום.

ההליך אותו מעוניין המבקש להגיש הוא הליך ערעורי המופנה כלפי פסק דין של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 18.10.2017 בו התקבל בחלקו ערעור שהגיש המבקש. המבקש ציין בבקשתו כי אתמול הגיש עתירה לבג"ץ המופנית כלפי פסק הדין (בג"ץ 9842/17) וכי העתירה נדחתה כיוון שמדובר היה בהליך "לא נכון", ועוד הוסיף כי לא הגיש הליך ערעורי במועד בשל תקלה.

ואולם, בשונה מסברת המבקש לא ניתן להגיש הליך ערעורי המופנה כלפי פסק דין של בית המשפט הצבאי לערעורים, וההליך אשר ניתן להגיש הוא אכן עתירה לבג"ץ. אלא שהעתירה שהגיש אתמול נדחתה על הסף (פסק דין מיום 17.12.2017) לאחר שנקבע כי אין היא באה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפסק דין של בית המשפט הצבאי לערעורים. דהיינו, המבקש הגיש את ההליך "המתאים", וזה נדחה בפסק דין. ממילא אין באפשרותו של המבקש לעתור כעת למתן ארכה להגשת הליך ערעורי אשר אינו מוכר בדין.

לפיכך הבקשה נדחית (וממילא אין מקום לקבל לרישום את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע שצורפו לה).