בש"פ 987/09 ליאור נחמיהייב נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו ) בתיק ב"ש 21669/08 מיום 6.1.2009, בגדרה החליט בית המשפט שלא לשנות מהחלטתו הקודמת בעניינו של העורר מיום 7.9.2008, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר ושניים נוספים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו יוחסו לו העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ניסיון להשמדת ראיה, לפי סעיף 242 + 25 לחוק העונשין; החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיף 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

לפי המתואר בכתב האישום, קשרו העורר ושני האחרים שהואשמו עימו קשר לבצע עסקה בסם מסוכן מסוג חשיש ולהחזיקו שלא לשימוש עצמי וללא היתר כדין. ביום 17.8.2008 נסעו השלושה ברכב בכביש 40 כאשר העורר היה מי שנהג ברכב, בנקודה מסוימת פגשו הם ברכב אחר שהגיע מהכיוון ההפוך ועצרו לידו, אחד האחרים יצא מהרכב וקיבל לידו שק ובו כמות גדולה של חשיש (כשלושה קילוגרם) אשר חולק ל-31 סוליות. השלושה המשיכו בדרכם על כביש 40 וזוהו על ידי ניידת משטרה מוסווית שהחלה לנסוע אחריהם. בשלב מסוים עצרו השלושה את הרכב והניידת עצרה לידם תוך הפעלת אור כוחל מהבהב במטרה לעוצרם. אחד הבלשים ירד מהניידת והחל לגשת לכיוונם, ומשהבחינו הם בכך הסיע העורר את הרכב במהירות לאחור, ביצע פניית פרסה והחל לברוח מהמקום כשהוא נוהג בשוליים הימניים. בשלב זה ניסו השלושה להיפטר מהשק שהכיל את הסם המסוכן על ידי השלכתו החוצה מחלון הרכב. במהלך הבריחה נהג העורר ברכב באופן פרוע תוך שהוא סוטה עם הרכב לנתיב הנסיעה הנגדי כדי לעקוף משאית שנסעה לפניהם תוך חציית קו הפרדה רצוף והפרעה לרכב שהגיע ממול. בהמשך התנגש רכב הנאשמים בניידת המוסווית שרדפה אחריהם והמשיך במנוסה לכיוון צפון. לבסוף, נעצר רכבם רק לאחר התנגשות נוספת עם רכב המשטרה. לאחר שרכבם נעצר, ניסה אחד האחרים לברוח באופן רגלי בעוד העורר והשלישי נותרו ברכב וסרבו לצאת ממנו, כאשר אותו שלישי אף תקף את השוטר שניסה לעוצרו. יצוין, כי בכתב האישום נרשם בשגגה כי העורר הינו יליד שנת 1977 בעוד שבפועל הינו יליד שנת 1985.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את שלושת הנאשמים, והעורר בתוכם, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

ביום 7.9.2008, לאחר שניתנה הסכמת בא כוח הנאשמים לקיומן של ראיות לכאורה, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. זאת בהתחשב בחומרת העבירות בהן הואשמו, אשר אין ספק כי מעלות הן עילת מעצר וגישת הפסיקה כי בעבירות אלו יש לגדוע את שרשרת הסמים על ידי מעצר הנאשמים. בעניינו של העורר צוין גם כי בעברו עבירה של החזקת סכין וסמים בגינה אף תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה של שמונה חודשים. בנסיבות העניין לא ראה בית המשפט מקום לבקש תסקיר מעצר בעניינם של מי מהנאשמים.

על החלטה זו ערר המבקש בפני בית משפט זה (בש"פ 8895/08). ביום 11.12.2008 ניתנה החלטה בערר (כבוד השופט ח' מלצר ) בגדרה צוינה הטעות האמורה בכתב האישום באשר לגילו של העורר. בהתחשב בכך נתקבל הערר חלקית במובן זה שהעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שתיבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו. יחד עם זאת הובהר בהחלטה כי אין לראות בכך משום המלצה או הנחיה באשר לדרך בה יבחן בית המשפט המחוזי את עניינו של העורר לאחר קבלת תסקיר המעצר.

ביום 6.1.2009, לאחר שנתקבל תסקיר המעצר, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא הערר שבפניי. על אף שתסקיר המעצר בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו וחרף גילו הצעיר יחסית, החליט בית המשפט כי לאור חומרת העבירות המיוחסות לו והנסיבות המתוארות בכתב האישום, כמו גם ההרשעה בעברו, אין מקום לשינוי ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי.

עיקר טענת בא כוח העורר הינה כי בית המשפט המחוזי לא בחן למעשה באופן ממשי את תסקיר המעצר וסטה לכאורה מקביעת בית משפט זה שניתנה בבש"פ 8895/08 האמור, עת קבע כי אין משמעות בנסיבות העניין לגילו הצעיר של המבקש ולא התחשב באיכות חלופת המעצר שהוצעה, ובתסקיר המעצר החיובי יחסית שניתן בעניינו.

מנגד, טען בא כוח המשיבה כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי משום סטיה מהחלטתו הקודמת של בית משפט זה. לגופו של עניין נטען כי במכלול השיקולים, לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר ועברו הפלילי צדק בית המשפט בקביעתו כי אין מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל לפיו בעבירות ממין זה יש לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים נגדו.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה

כי דינו להידחות.

העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אשר הינם מעשים חמורים ביותר. אין גם מחלוקת בנוגע לקיומה של עילת מעצר בנסיבות העניין. למעשה מתמקד הדיון שבפניי בשאלה האם סטה בית המשפט המחוזי ממה שנקבע על ידי חברי, השופט ח' מלצר , בהחלטתו מיום 11.12.2008 (בש"פ 8895/08 הנ"ל), ובשאלת משקל גילו הצעיר יחסית של העורר, והשלכת תסקיר המעצר שניתן בעניינו על ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

עיון בהחלטה שניתנה בבש"פ 8895/08 מעלה כי בית משפט זה הבהיר באופן מפורש כי אין לראות בדבריו משום המלצה או הנחיה באשר לדרך בה יבחן בית המשפט המחוזי את עניינו של העורר לאחר שיתקבל תסקיר המעצר בעניינו. משכך, ברי הוא כי אותן "הנחיות" אשר מבקש בא כוח העורר לייחס להחלטה זו אינן מצויות בה וכי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי להוות סטייה ממנה.

אף לגופו של עניין לא מצאתי כל פגם במערך האיזונים אותו ערך בית המשפט המחוזי ואשר עמד בבסיס החלטתו. כתב האישום מתאר פרשה חמורה עד מאד הכוללת הן עבירות סמים מסוכנות והן עבירות נוספות, במסגרת ניסיונם של העורר ושותפיו להימלט מהמשטרה. אף אם אקבל את הטענה כי חלקו של העורר בעבירת הסמים היה קטן משל שותפיו, ואינני קובע דבר באשר לכך, בכל הנוגע להימלטות מהמשטרה, היה זה הוא אשר נהג ברכב וביצע את העבירות המתוארות בכתב האישום. לעורר אף הרשעה קודמת בהחזקת סכין וסמים בגינה אף תלוי ועומד כנגדו עונש של מאסר על תנאי בן שמונה חודשים שלא היה בו ככל הנראה כדי להרתיעו מלהמשיך בהתנהגותו השלילית. בנסיבות אלו, בדין קבע בית המשפט כי אין בגילו הצעיר יחסית של העורר כדי להפיג את מסוכנותו ולהצדיק את שחרורו ממעצר ולא נפל פגם בכך שלא קיבל את המלצת תסקיר המעצר בעניין.

אשר על כן, הערר נדחה.