החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 9907/05 דימיטרי איסקוב(דימה) נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום ההליכים בעבירות סחיטה באיומיםערר על החלטת בית המשפט המחוזי על מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר נדחה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה, בהן גרסת המתלונן ותמיכת עדי המכון, ולכן הוכחה עילת מעצר. נוכח עברו הפלילי של העורר בעבירות סחיטה, ביצוע העבירות בעת שהיה משוחרר על-תנאי, וטבע העבירה הגלום בסכנה לקורבן, נקבע כי אין מקום לחלופת מעצר.

העובדות

העורר הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח כלפי בעל מכון ליווי, אותו איים ותקף. לעורר עבר פלילי בסחיטה באיומים ובשוד מזוין, והוא ביצע את העבירות בעודו משוחרר על-תנאי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר?
  2. 2.האם קיימת עילת מעצר והאם יש להורות על מעצר ממש ולא על חלופת מעצר?

הלכות

  1. 1

    בעבירה של סחיטה באיומים גלומה סכנה לקורבן, ולכן תרופתו של מי שנחשד בה היא מעצר ממש

    ״בעבירה של סחיטה באיומים גלומה, מעצם טבעה ואופייה, סכנה לקורבן, ועל כן תרופתו של מי שנחשד כי חטא״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עבר פלילי בעבירות סחיטה ועבירה משוחרר על-תנאי המבצע עבירות נוספות מצדיקים מעצר ממש ולא חלופה

    ״לנוכח עברו הפלילי האמור של העורר, ובנוסף לו העובדה שאת העבירות הפעם הוא ביצע כאשר היה משוחרר על-תנאי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סחיטה באיומים
  • ראיות לכאורה
  • עילת מעצר
  • חלופת מעצר
  • משוחרר על-תנאי
  • סכנה לקורבן

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

9907/05

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

העורר:

דימיטרי איסקוב (דימה)

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 19.8.05, בתיק ב"ש

92819/05, שניתנה על ידי כבוד השופט ג' קרא

תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי

תשס"ו (30.10.2005)

בשם העורר: עו"ד כרמל

בתו

בשם המשיבה: עו"ד יריב

אבן חן

החלטה

1.העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום בתל-אביב באשמת ביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, וסחיטה בכוח.

על פי הנטען, ביצע העורר את חלקם של המעשים המיוחסים לו בגפו, ולעיתים בצוותא-חדא עם הנאשם הנוסף בפרשה – רפאל רבין. על פי גרסת המשיבה, הציע העורר לבעל מכון ליווי לפרוס עליו את חסותו תמורת תשלום. משהבהיר בעל המכון כי הוא אינו זקוק להגנה, איים עליו העורר כי יבולע לו, ובביקור שערך במכון ביום 23.6.05 בשעות הערב, תקף העורר את המתלונן ופצע אותו בגבה הימנית של עינו.

2.בית משפט השלום, בפניו עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, מצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לנטען על ידה בכתב האישום, אולם ראה לנכון לעשות שימוש בחלופת מעצר. כנגד אותה החלטה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, שם התקבלו השגות המשיבה, והוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים. השופט המלומד של בית משפט קמא ציטט מתוך הלכתו של בית משפט זה, לאמור, בעבירה של סחיטה באיומים גלומה, מעצם טבעה ואופייה, סכנה לקורבן, ועל כן תרופתו של מי שנחשד כי חטא בה היא במעצר ממש. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום לסטות מהלכה זו בעניינו של העורר, ומכאן הערר שבפני.

3.לאחר שעיינתי בנימוקי הערר שבכתב והאזנתי לטיעון על-פה, שוכנעתי כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם. נקודת המוצא לדיון היא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לנטען על ידה, ולמסקנה זו הגעתי לאחר שטרחתי ובדקתי את הראיות עצמן. במרכזן של אלו ניצבת גרסתו של ויקטור רבינוביץ, ממנה עולה כי העורר ושותפו ביקשו לכפות עליו לשלם להם, תחילה באיומים ואחר כך בכוח, "דמי חסות". בגרסה זו של המתלונן תומכת גרסתן של שלוש מעובדות המכון (ליזה רודין, יבגניה סוקולובסקי ומרינה שניאורסון). לא נעלמו מעיני הדו"חות שערך השוטר יורי שכטמן בעקבות שיחות שקיים עם רבין והעורר, אולם, סבורני כי באלה אין כדי לשלול את עדותם של ויקטור והעדות הנוספות, ועל כן יש באלו האחרונות כדי לענות, לפחות בשלב זה של ההליכים, על דרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

לנוכח המסקנה האמורה שוב אין מנוס מהמסקנה הנוספת, לאמור, בעניינו של העורר הוכח קיומה של עילת מעצר, הואיל ולדידי אין כל ספק כי נשקפת ממנו סכנה, בעיקר, למתלונן, אולם חוששני שלא רק לו. חשש אחרון זה נסמך על כך שבחודש אפריל 2003 הורשע העורר, על פי הודאתו, בעבירה של סחיטת אדם אחר באיומים, ונדון ל-30 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל והיתרה על-תנאי. הנה כי כן, עבירות הסחיטה אינן זרות לעורר, ואם בכך לא די מתברר כי בחודש דצמבר 2002 נגזרו לו 24 חודשי מאסר לאחר שנמצא אשם בביצוע שוד מזוין.

לנוכח עברו הפלילי האמור של העורר, ובנוסף לו העובדה שאת העבירות הפעם הוא ביצע כאשר היה משוחרר על-תנאי ונגדו ניצב עונש מאסר מותנה משמעותי (18 חודשים), שוב אין ספק כי תרופתו של העורר אינה בחלופה כזו או אחרת, אלא במעצר ממש.

התוצאה היא אפוא כי דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.

ניתנה היום, כ"ז בתשרי תשס"ו

(30.10.2005).

שו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בש 92819/05

הלכות

  1. 1בעבירה של סחיטה באיומים גלומה סכנה לקורבן, ולכן תרופתו של מי שנחשד בה היא מעצר ממש
  2. 2עבר פלילי בעבירות סחיטה ועבירה משוחרר על-תנאי המבצע עבירות נוספות מצדיקים מעצר ממש ולא חלופה