בש"פ 9987/08 ראמי אבו טהה נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות אחדות: תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה. נטען, כי העורר קשר עם אחרים לתקוף בני משפחה יריבה, ואת זממם הוציאו בני החבורה לפועל ביום 12.9.08, כאשר העורר תקף את הישאם חמדיה תוך שהוא אוחז בסכין, אולם הישאם הצליח להימלט. בהמשך, ארבו העורר וחבריו בתל-שבע לראשד חמדיה, אחיו של הישאם, וכאשר הבחינו בו החל זה להימלט, אולם המערער ואחר רדפו אחריו עם רכבם ונגחו ברכב בו נהג, תוך שהאחר יורה לעברו מנשק חם. כמו כן, נטען כי העורר ואחרים ידו בקבוקי תבערה לעבר חנות מכולת השייכת למשפחת חמדיה ולעבר רכב בו נהג ראשד, ובקבוק נוסף זרקו לעבר אביהם של ראשד והישאם. לבסוף, נטען כי בהמשך התפתחה קטטה המונית אשר כללה יידוי אבנים וירי.

2.

במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, וגם לא בשאלת קיומה של עילת מעצר. עם זאת, סברה באת-כוחו של העורר כי נכון לעשות שימוש בעניינו של שולחה בחלופת מעצר, וזאת מכמה טעמים: מדובר באדם צעיר וללא עבר פלילי; בין הצדדים היריבים נערכה סולחה, ולפיכך גם אם היה כרוך שחרור העורר בסכנה, משקלה פחת; העורר מסר אליבי שכלל לא נבדק על ידי רשויות החקירה. חרף כל אלה, החליט השופט המלומד של בית משפט קמא לאמץ את השקפת המשיבה, ולהורות על מעצר העורר עד תום ההליכים. כנגד החלטה זו משיג העורר בפני.

3.

מקובלת עלי השקפתו של בית משפט קמא בדבר חומרתם של האירועים המיוחסים לעורר ובצורך להגיב עליהם ביד קשה נוכח ריבויים. אולם, זמנם של שיקולים מסוג זה יגיע בעת שקילת מידת העונש הראויה, ככל שיימצא כי העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו. עד אז עומדת לעורר חזקת החפות, ולפיכך גם כאשר מציגה התביעה מארג של ראיות שעשוי להוביל להרשעה, ומוכחת עילת מעצר, השיקול המרכזי בשלב זה של ההליכים צריך להיות אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך שונה. את האפשרות הזו לא הייתי פוסל על הסף, בעיקר נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי. ובאשר לסולחות הנערכות לעתים בין צדדים יריבים, אלו מטבע הדברים אינן מהווה תחליף להליך הפלילי, אולם הן עשויות למזער את הסכנה הנשקפת משחרורם של נאשמים.

נוכח השקפתי זו, נראה לי כי יש לאפשר לעורר להציע חלופת מעצר שתהיה מרוחקת מרחק רב מזירת העבירה, וככל שתוצע חלופה מסוג זה ובית המשפט המחוזי ימצא אותה ראויה, הוא יוסיף ויקבע תנאי שחרור ככל שייראה לו.