בש"פ 9538/09 מדינת ישראל נ. עמרי זאייר

ערר המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת מ' ברנט), אשר הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית, בצירוף עם ערבויות שונות וצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים

332(2), 329(א)(2) ו-332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי עובדות כתב האישום, בשעות הבוקר של יום 29.9.09, נסע מוחמד טורי (להלן: המתלונן ) , אשר בינו לבין משפחת המשיב קיים סכסוך, ברכבו ביישוב רהט כשאשתו וביתו יושבות מאחור. כאשר הגיע המתלונן לצומת והחל בפנייה ימינה, עקף אותו הרכב שבו נסע המשיב ואדם נוסף (להלן: האחר ) , ובמהלך העקיפה פגע רכבו של המשיב במכוון ברכב המתלונן, שפשף את כל צידו השמאלי וגרם לו לעצור במקום. המשיב ירד מן הרכב, והמתלונן בתגובה נס מן המקום ברכבו לעבר כיכר, ובהמשך סב על עקבותיו וחזר בנתיב הנגדי במטרה להגיע לבית אביו. הנאשם והאחר שהיו מחוץ לרכב, החזיקו בידיהם אקדחים וירו לעבר המתלונן, אשתו וביתו לפחות חמש יריות אשר פגעו במקומות שונים ברכבם, ובין היתר במושב הנוסע האחורי הימני.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שנערך ביום 7.10.09, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר משירות המבחן לשם בחינת מסוכנותו של המשיב וחלופות המעצר שהציע. התסקיר שהוגש נמנע מלהמליץ על חלופת המעצר שהציע המשיב בלקיה בפיקוח קרובי משפחתו, זאת בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, מיקומה של החלופה באיזור הדרום והסכסוך האמור שבין המתלונן לבין משפחת המשיב, שהיה קיים אותה עת. בתסקיר עמד שירות המבחן על תפקודו התקין של המשיב ועל היעדרו של עבר פלילי בעניינו, הגם שנקבע כי למשיב יש נטייה להקטין ולטשטש את פרטי הסכסוך שבינו לבין המתלונן, ואת חלקו בו. בהחלטתו מיום 22.10.09, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים שיבחן חלופה המרוחקת מאיזור הסכסוך בין הצדדים הניצים, ובתסקיר שהוגש ביום 5.11.09, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית קרובי משפחתו בכפר קאסם. חרף המלצת שירות המבחן, התנגדה המדינה לשחרורו של המשיב לחלופה, ואולם בהחלטתו מיום 26.11.09, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לאחר שהתרשם שהערבים אשר הוצעו הינם אנשים "מבוגרים, אחראיים, המודעים לתפקידם כערבים מפקחים ובעלי מעמד בקרב האוכלוסייה במקום מגוריהם".

על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שבפניי.

3.

לטענת המדינה, מעשיו של המשיב, שאך בנס לא נסתיימו באסון כבד, מעידים על מסוכנות גבוהה ביותר שלא ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר, ואפילו היא תהיה מהודקת ותלווה באיזוק אלקטרוני. לדבריה, המעשים המיוחסים למשיב מעידים כי מדובר באדם מסוכן ושלוח-רסן, שלא ניתן ליתן בו את האמון הדרוש לשם שחרור לחלופה. עוד מצביעה המדינה על האמור בתסקיר כי המשיב "נוטה להקטין ולטשטש את כל הפרטים הקשורים למהות הסכסוך ואת אופן מעורבותו בו", וגורסת כי התרשמות זו, הבאה על רקע חלקו הדומיננטי של המשיב בסכסוך האלים, אינה מאפשרת אף היא ליתן בו את האמון הנדרש, כך במיוחד כל עוד לא נרגעו הרוחות והסכסוך טרם בא על פתרונו. לדידה של המדינה, אין בידה כל מידע על עריכת סולחה בין הצדדים, כפי שטען המשיב, וטענה בעניין זה חייבת להיסמך על תסקיר עדכני.

4.

מנגד, טוען המשיב כי המסוכנות המיוחסת לו אינה מצדיקה כי ייעצר. לדבריו, לאחרונה נערכה סולחה בין הצדדים, אשר יש בה כדי להפחית את מסוכנותו, וממילא חלופת המעצר שנקבעה מצויה במרחק גיאוגרפי ניכר מלב הסכסוך. עוד מצביע המשיב כי אין הוא אלא אדם צעיר, סטודנט, שמעולם לא ריצה עונש מאסר ומפנה גם לתסקיר החיובי בעניינו שנערך על-ידי שירות המבחן והמליץ על שחרור לחלופה. לדבריו, בית משפט זה שחרר בעבר לחלופת מעצר נאשמים שהואשמו בעבירות דומות, וכך יש לנהוג גם במקרה דנן.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת המדינה, האזנתי לדברי הצדדים ובחנתי את ההחלטות שצורפו, סבור אני כי דין הערר להידחות. העבירות שיוחסו למשיב נושאות עימן, אמנם, חומרה רבה, וכפי שציינה המדינה, אך יד המקרה היא שהובילה לכך שתוצאות הירי שביצע המשיב לא התבטאו גם בפגיעות גוף של יושבי הרכב. ואולם, כפי שנקבע פעמים רבות, חומרתן של העבירות אינה מהווה, כשלעצמה, שיקול בשאלת המעצר, והיא תיבחן בשלב גזר הדין, ככל שיורשע המשיב בעבירות המיוחסות לו (ראו למשל בש"פ 6606/09 פלוני ג' מדינת ישראל ( לא פורסם, 28.6.09)). נפקותה של חומרה זו בשלב המעצר, מתמקדת בשאלה האם מסוכנותו של המשיב, אשר הובילה לביצוע המעשים בעבר, יש בה כדי ללמד גם על מסוכנות עתידית, שאותה ניתן לאיין רק בדרך של מעצר מאחורי סורג ובריח. במקרה דנן, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה די בחלופת המעצר בכפר קאסם כדי להפיג את החשש ממסוכנות עתידית ומשכך כי יש לדחות את ערר המדינה.

מספר שיקולים הביאוני למסקנה זו. ראשית, המשיב נעדר עבר פלילי וכפי שנקבע בתסקיר שירות המבחן, הוא מתפקד באופן תקין בתחום הלימודי והתעסוקתי. עובדה זו מספקת אינדיקציה לכך שאין מדובר באדם שמסוכנותו מקיפה ורוחבית, ושמעשיו החמורים ביטאו מסוכנות נקודתית כלפי המתלונן על רקע הסכסוך ביניהם. שנית, המשיב טען בדיון שלפנינו כי בין הצדדים הניצים החל הליך של סולחה. דברים ברוח זו עולים גם מחקירתו של הערב אבו זאייד אברהים בבית המשפט המחוזי בישיבת 18.11.09. על אף שאין בתהליך של סולחה משום תחליף להליך הפלילי, אין להתעלם מתהליך זה שהוא אמצעי נוסף ליישוב סכסוכים בדרכי שלום מחוץ לכותלי בית המשפט. בהקשר דנן ככל שאכן ישתכלל הסכם הסולחה ניתן לראות גם בכך כגורם העשוי להפחית

ממסוכנותו של נאשם (ראה בש"פ 8041/06 מרזוק ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.10.06); בש"פ 9987/08 אבו טהה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.12.08) להלן: עניין אבו טהה) ; רון שפירא "הגיעה העת לסולחה" הפרקליט מח (תשס"ו) 433)).

שלישית, גם בהנחה שהסכסוך בין הצדדים והסכנה הנובעת ממנו עומדים בעינם, חלופת המעצר שנקבעה מצויה במרחק מ"זירת ההתגוששות", ויש בה כדי להפחית מן החשש לפגיעה של מי מן הצדדים בחברו. רביעית, על אף שבית המשפט אינו מחוייב לאמץ את האמור בתסקיר שירות המבחן, וההחלטה בשאלת המעצר מתקבלת על-פי שיקול דעתו העצמאי (ראו למשל בש"פ 9189/09 ימיני נ' מדינת ישראל (20.11.09);

בש"פ 3830/09 ידאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.5.09), יש מקום ליתן משקל לתסקיר זה, שנערך על-ידי אנשי מקצוע האמונים על הערכת תפקודו העתידי של הנאשם המובא בפניהם, ונהנים ממיומנות ומניסיון. כאמור, תסקיר שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בכפר קאסם והמלצה זו שוקללה אף היא במסכת השיקולים. לכך יש להוסיף את קביעת בית המשפט המחוזי כי הערבים המוצעים נחקרו בפניו ואת התרשמותו מהם, כמפורט לעיל. חמישית, נכונותו של בית המשפט לבחון את שחרור של נאשם לחלופה נסמכת במידה רבה על שאלת יכולתו לתת בנאשם את מידת האמון הנדרשת כי ימלא אחר תנאי החלופה (ראו למשל בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל,

פ"ד נד(1), 385, 391 (2000); בש"פ 9079/09 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.11.09). בית המשפט המחוזי ראה ליתן במשיב אמון וקבע כי התנהלותו במקרה דנן לא הצביעה על כך שאין ליתן לו הזדמנות להוכיח כי ראוי הוא לאמון או כי קיים חשש שיפר את תנאי השחרור שיוטלו עליו. שישית, בית משפט זה שחרר בעבר לחלופת מעצר נאשמים שהואשמו בעבירות שחומרתן ונסיבות ביצוען לא נפלו מאלו שבמקרה דנן (ראו למשל עניין אבו טהה; בש"פ 4080/09 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.09)). אמנם, כל מקרה לגופו, וקיים קושי לגזור גזירה שווה בין מקרים שונים, ואולם השאיפה לשמור על אחידות, בין היתר, מטעמים של שוויון, ראויה אף היא שתישקל על-ידי בית המשפט בבואו להחליט בשאלת מעצרו של נאשם.

מכל הטעמים האלה, ומשחזקת החפות שממנה מוסיף הנאשם ליהנות בטרם הורשע מורה כי בית המשפט יבכר חלופת מעצר שפגיעתה בנאשם פחותה אם יש בה כדי להשיג את מטרות המעצר (ראו בש"פ 9362/09 חסן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 30.11.09), לא ראיתי – כאמור – להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת.

הערר נדחה אפוא.

הצו לעיכוב ביצוע שניתן ביום 26.11.09 מבוטל בזה. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.11.09 תעמוד בעינה.