בש"פ 4080/09 מור לוי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' אלון), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.

ביום 19.3.2009 הוגש נגד העורר, יליד 1989, כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים שונים, עבירות של קשירת קשר לפשע; ניסיון לתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות; חבלה במזיד ברכב; קשירת קשר לפשע; נשיאת נשק; חבלה בכוונה מחמירה; היזק בחומר נפיץ.

לפי האישום הראשון, התעורר סכסוך כספי בין המתלונן לאחד בשם אבי זהבי (להלן: זהבי ) בעניין חוב כספי של המתלונן. על רקע זאת פנה זהבי אל העורר ואל אדם נוסף בשם חנן אדרי (להלן: אדרי ) וקשר איתם קשר לפגוע במתלונן ולגרום לו חבלה של ממש.

במסגרת הקשר, ארבו העורר ואדרי, מצוידים באלות, בבית מגוריו של המתלונן. לאחר שצפו במתלונן נכנס למכוניתו, ניגשו השניים אל המכונית וניפצו באמצעות האלות את שמשת הרכב. לפי האישום השני, כחודש ימים לאחר האירוע מתואר באישום הראשון, נפגשו זהבי והמתלונן. במהלך פגישתם פרצה קטטה. בעקבות זאת פנה זהבי פעם נוספת אל העורר ולאדם נוסף בשם יצחק סרדינה (להלן: סרדינה ) וסיכם איתם, כי העורר וסרדינה ישליכו רימון רסס לעבר דירתו של המתלונן. השניים הצטיידו ברימון רסס צה"לי ונכנסו לבניין מגוריו של המתלונן. בחדר המדרגות, שלף העורר את נצרת הרימון, השליכו במסדרון הקומה השנייה לעבר דלתות הדירות ונמלט מהמקום ביחד עם סרדינה. הרימון התפוצץ וגרם נזק רב לבניין. יצוין, כי בעת פיצוץ הרימון נמצאו דיירי שלושת הדירות שבקומה השנייה בדירותיהם ובהם ילדים קטינים ואחרים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר אך טען כי ניתן לאיינה על דרך של חלופת המעצר.

הבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. נקבע, כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום והמוכחים לכאורה, מעידים על רמת סיכון משמעותית ביותר לשלום הציבור. בית המשפט עמד על כך שהעורר לא סיכן רק את חייו של המתלונן, אלא גם את בני משפחת המתלונן ובני המשפחות השוכנות בדירות הסמוכות. בית המשפט הביע את התרשמותו החיובית מהוריו של העורר ומדודתו, אולם קבע כי המעשים המוכחים לכאורה אינם מאפשרים להסתפק בחלופת מעצר. כמו כן הצביע בית המשפט על הקושי של קצינת המבחן להעריך אם די יהיה בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

4.

לטענת העורר, ניתן לאיין את עילת המעצר באמצעות חלופת מעצר, וזאת בשים לב לגילו הצעיר, איכות החלופה שהוצעה והמלצת שירות המבחן בעניינו. נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מן ההלכה לפיה אין חומרת העבירה מהווה אינדיקציה לאפשרות לשחרור לחלופת מעצר, וכי גיבש דעתו טרם עיון בתסקיר המבחן.

העורר מצביע על עמדת שירות המבחן לפיה המעצר מהווה גורם משברי ומרתיע עבורו והחלופה המוצעת הינה הולמת ומציבה גבולות. לדבריו, החלופה המוצעת בבית דודתו בתל-אביב הינה חלופה איכותית, הרחוקה ממקום מגוריו של העורר ומקום ביצוע העבירות (אשדוד), וכוללת פיקוח הדוק משך 24 שעות ביממה על ידי שלושה מפקחים לסירוגין – אביו המשרת במשטרת ישראל למעלה משלושים שנה, אמו העובדת בחברת הייטק, ודודתו. בנוסף, מציע הוא איזוק אלקטרוני. העורר טוען כי עברו הפלילי איננו מכביד, והוא כולל רישום אחד ללא הרשעה בגין עבירות רכוש שבוצעו בשנת 2005 ובתחילת שנת 2006.

5.

לטענת המשיבה, אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר מפאת מסוכנותו. המשיבה מצביעה על האלימות שבה נקט העורר בעבירות המיוחסות לו, ועל כך שסיכן במעשיו לכאורה את נפשם של דיירים תמימים בבניין הדירות. המעשים אותם ביצע לכאורה העורר, נעשו תוך שהוא משמש כמעין "שכיר חרב" עבור אחרים. דבר זה מעיד על מסוכנות רבה שלא תאויין באמצעות חלופת מעצר, ולכן גורסת המשיבה כי אין להיעתר לבקשתו על אף ההתרשמות החיובית מחלופת המעצר אשר הוצעה.

6.

לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי, ולא בלב קל, לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

מצוות המחוקק היא כי בית המשפט חייב לבחון בכל מקרה הבא בפניו חלופת מעצר. אכן, גם בהתקיים תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר אין לעצור נאשם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר ולהסיר את החשש לשלום הציבור בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחות חמורה. מדובר בבדיקה אינדיבידואלית של כל נאשם ונאשם על נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 5426/05 טייכמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.6.2005)). במקרה דנן, הסכים בא-כוחו של העורר לקיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. אכן, אין להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים לעורר, אשר בוצעו באלימות בוטה ותוך סיכון חייהם של בני אדם תמימים, והכול במסגרת סכסוך לא לו. האירוע בו היה מעורב לכאורה העורר מצטייר, על פניו, כ"פיגוע פלילי" מן הסוג אשר רווח באופן מטריד במקומותינו בימים אלה. מסוכנותו של העורר היא אפוא ברורה. יחד עם זאת, בנסיבות האישיות של העורר כפי שהוצגו בפניי, ונוכח התרשמות שירות המבחן, יש בחלופת המעצר המוצעת בבית דודתו כדי לאיין מסוכנות זו. העורר הוא צעיר בשנים, ועברו הפלילי אינו מכביד. על כך יש להוסיף כי נטל אחריות על מעשיו, וכי משפחתו, כמסקנת בית המשפט המחוזי ושירות המבחן, נרתמת באופן אמיתי להרחקתו מדרך הפשע. שירות המבחן עמד על כך שהמעצר מהווה עבור העורר גורם מרתיע. עתה, משחווה את טעמו המר של המעצר, סבורני כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר תחת תנאים מגבילים מתאימים.

לאור האמור הבקשה מתקבלת. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר ישחרר את העורר בהתאם להמלצת שירות המבחן למעצר בית מלא בבית דודתו, בהשגחת אביו ואמו ותחת בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט המחוזי יקבע ערבויות כספיות ו/או תנאים נוספים בהתאם לשיקול דעתו.