בש"פ 9189/09 שלום ימיני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן ) שמכוחה הוסר הפיקוח האלקטרוני שהוטל על העורר אך נותרו על כנם יתר תנאי השחרור שנקבעו לו.

1.

נגד העורר ואחר הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות רבות הכוללות, בין היתר, הריגה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה ואיומים לפי סעיפים, 298, 333, 335(א)(2), 242 ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וכן הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה בשכרות לפי סעיפים 64(א) ו-62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ). לפי עובדות כתב האישום, בשעות הלילה המאוחרות של יום 17.10.08 נעצר הרכב שבו נסע העורר עם שניים נוספים, ויקטור לביא ושי סימון (להלן: לביא ושי, בהתאמה ; ביחד, להלן: האחרים ) במחסום משטרתי לבדיקת נהגים בשכרות. השלושה היו, על פי הנטען, בגילופין. בתחילה יצאו העורר והאחרים מן הרכב, אולם בהמשך, הם החליטו להימלט מן המקום, וכך אכן עשו, כששי נוהג ברכב והעורר, שישב לידו, מעודדו. בשלב מסוים במהלך הנסיעה, החליף העורר את שי על כסא הנהג על אף היותו נתון בפסילת רישיון. העורר חצה צומת באור אדום ופגע בעוצמה באמצעות הרכב במיטל אהרונסון ז"ל ובמלי יזדי שחצו באותה עת את הצומת. כתוצאה מן הפגיעה, נפצעה מיטל אנושות ונפטרה, כעבור דקות ספורות, מפצעיה. מלי נפצעה במקומות שונים בגופה ונזקקה, בהמשך, לניתוחים. חרף הפגיעה, לא עצרו העורר והאחרים את רכבם כדי לסייע לשתיים, אלא המשיכו בנסיעה מהירה תוך אי ציות לרמזור אדום וביצוע פנייה אסורה. בהמשך, איים העורר על שי לבל יחשוף את מעורבותו בדריסה, שאם לא כן "ישחט אותו" ויפגע בבני משפחתו. בנוסף,

דרש העורר משי ממנו לנקות את כל הסימנים המפלילים מן הרכב בכוונה למנוע שימוש אפשרי בהם כראיה. לאחר הדברים האלה, נמלט העורר מהמקום, ואילו שי פעל כמצוות העורר וניקה את הרכב באמצעות חולצתו.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של העורר ושי עד לתום ההליכים נגדם. לאחר שבהסכמתו של שי, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, פנה בית המשפט לדון בעניינו של העורר. נמצא, כי קיימת חולשה בראיות הלכאוריות המתייחסות לזהותו של מי שנהג ברכב וכן להוכחת היותו של העורר מבצע בצוותא של עבירת ההריגה. בצד האמור נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. עוד קבע בית המשפט כי מתקיימות עילות מעצר בעניינו של העורר, ובכללן עילת שיבוש הליכי משפט ועילת המסוכנות, ואולם החולשה בעוצמת הראיות הלכאוריות מקרינה על עוצמתן של עילות המעצר המבוססות על אותה מסכת עובדתית. לצד זה עמד בית המשפט על תסקיר שירות המבחן אשר המליץ לשקול את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בפיקוח, על רקע התרשמות גורמי המבחן כי העורר מבין את חשיבות השמירה על התנאים שייקבעו לו ויוכל לעמוד בהם בכפוף לליווי צמוד של מפקחים ולאיזוק אלקטרוני. על רקע כל האמור, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאים, הכוללים, בין היתר, מעצר בית מוחלט; הפקדת סכום כסף מזומן; הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג'; פיקוח צמוד לאורך כל שעות היממה על-ידי אחד הערבים; איסור על יצירת קשר עם המעורבים האחרים בפרשה; איסור יציאה מן הארץ; פסילת רישיון נהיגה וכן איזוק אלקטרוני. ביני לביני, לאחר סיום פרשת התביעה, ובמהלך עדותו של שי, ביקשה המשיבה לתקן את כתב האישום, באופן שהנהיגה ברכב תיוחס לשי. זאת, נוכח התמונה הראייתית באותו שלב. בית המשפט לא ראה לקבל את הבקשה, "כל עוד לא נשמעה גרסתו של היושב השני ברכב".

3.

בהמשך, הקל בית המשפט המחוזי בתנאי שחרורו של העורר בערובה, והתיר לו לצאת לעבודה. מעצר הבית הוגבל לשעות 21.00 בערב עד 9.00 בבוקר. ביום 1.10.09 הגיש העורר בקשה נוספת להקל בתנאי שחרורו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטת ח' כוחן ) הורה –

בעקבות הערת הפרקליטות – על קבלת תסקיר שירות המבחן, תוך שהוא מתיר לעורר להישאר בביתו בין השעות 09:00-08:00 בבוקר, ללא פיקוח. בתסקיר שירות המבחן מיום 28.10.09 הומלץ להקל בתנאי שחרורו של המבקש, באופן שמעצר הבית יוגבל לשעות 24.00 בערב עד 08.00 בבוקר. בהחלטתו מיום 2.11.09 הורה בית המשפט להסיר את האיזוק האלקטרוני מעל העורר, אך הותיר את שאר תנאי שחרורו על כנם.

על בקשה זו הוגש ערר זה שבפניי.

4.

העורר גורס כי היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה, בפרט בנסיבות בהן המשיבה היא שעתרה לקבלת התסקיר. בתמיכה

לבקשתו עומד העורר על כך שהוא מעולם לא הפר את תנאי השחרור שהשית עליו בית המשפט קמא במסגרת תיק המעצרים וכי לא הורשע בעבירה שעניינה הפרת הוראה חוקית. עוד מזכיר העורר כי המדינה ביקשה לתקן את כתב האישום ולחזור בה מעבירת ההריגה כך שהנהיגה בפועל לא תיוחס לו אלא למעורב אחר, וגורס כי שינוי מהותי זה צריך שיבוא לידי ביטוי גם בתנאי השחרור. לצד זה הוא מוסיף, כי מורכבותו של התיק מעוררת ציפייה סבירה כי ההליכים המשפטיים בו יימשכו זמן רב, ואף בכך יש כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

5.

בתגובה לטענות אלה, טוענת המדינה כי החלטתו של בית המשפט קמא לשחרר את העורר בתנאים שנקבעו לו איזנה כראוי בין השיקולים השונים ואין מקום להתערב בה. לדידה, לא ניתן ללמוד מהסכמתה לעצם הגשתו של תסקיר כי היא מסכימה להקלה בתנאי השחרור וברי כי בית המשפט אינו מחויב באימוץ האמור בתסקיר והוא בעל שיקול דעת לדחות את ההמלצה הכלולה בו. לדבריה, המעשים המיוחסים לעורר, אשר היה נתון בזמן הרלבנטי, לפי הטענה, תחת השפעת אלכוהול, מעידים על מסוכנות מוגברת בשעות הלילה, זאת גם על רקע עברו המכביד. עוד מציינת המדינה, כי בית המשפט המחוזי העניק משקל הולם לבקשתה לתקן את כתב האישום בהחלטתו, בשים לב לכך שגם בהינתן בקשה זו, הואשם העורר בביצוע בצוותא של מעשים שהביאו למותו של אדם בתאונה. המדינה מוסיפה וטוענת כי ההגנה צפויה להגיש את סיכומיה בקרוב; כי נקבע מועד לסיכומים בעל פה; כי ההליך קרוב לסיומו; וכי

ככל שהעורר יבקש לצאת לאירועים בשעות הערב, הוא יוכל להגיש בקשות קונקרטיות, אשר תוכרענה על פי הנסיבות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות הקודמות שניתנו בהליכים הקשורים בתיק זה ובנספחים הנוספים, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר את שעות היציאה של העורר ממעצר הבית על כנן. כבר מלכתחילה, בשל "החולשה שבעוצמת הראיות לכאורה" ראה בית המשפט המחוזי להעדיף חלופת מעצר ולהקל בתנאים המתלווים לה . בהמשך, בין היתר נוכח בקשת התביעה לתקן את כתב האישום, ראה בית המשפט המחוזי להוסיף ולהקל בתנאי השחרור עוד יותר. במצב הדברים הנוכחי רשאי העורר לצאת את ביתו תחת פיקוח מדי יום למשך 12 שעות. בהסדר זה נמצא איזון בין הסיכון הנשקף מן העורר, שנגזר מחומרת העבירות שמיוחסות לו גם עתה, ובכלל זה עבירת הפקרה לאחר פגיעה שבגינה קיימות ראיות לכאורה נעדרות חולשה, ועברו הפלילי המכביד, לבין זכותו של העורר לחירות, שמקבלת משקל נוסף נוכח עצמת הראיות. המחלוקת בין הצדדים נסבה, למעשה,

על שלוש שעות בערב, שבהן מבקש העורר לצאת את ביתו כדי לנכוח באירועים שונים. רצונו זה של העורר יוכל לקבל מענה בדרך של בחינה פרטנית שתיעשה בהתייחס לאירועים קונקרטיים, כפי שהדבר נעשה בשלב הנוכחי. לא מצאתי כי

בית המשפט המחוזי שגה באיזון שערך, שתוצאתו מתן אפשרות יציאה לעבודה ולצרכים אחרים בפיקוח באופן בלתי מוגבל עד השעה 21.00, והגדלת עצמת הפיקוח בשעות הערב והלילה, וגם זה באופן שמאפשר פתרונות לצרכים קונקרטיים שיעלו.

7.

לא נעלם מעיניי תסקיר שירות המבחן אשר המליץ להעתר לבקשת העורר. אכן, כפי שנפסק לא אחת, קציני המבחן הינם אנשי מקצוע, המחזיקים בידע ובמומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, סביבתו, משפחתו והאינטראקציה ביניהם, ונהנים ממיומנות וניסיון באשר להערכת תפקודו העתידי (ראו בש"פ 3830/09 ידאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.5.09). עם זאת, גם בהינתן מומחיות זו, נותר שיקול הדעת בהחלטה בדבר מעצרו של נאשם בידי בית המשפט, אשר רשאי שלא לאמץ את ההמלצות המובאות בתסקיר, שהינו אחרי הכל, אך אמצעי וכלי עזר לשם קבלת אינפורמציה עובר לקבלת ההחלטה ראו גם בש"פ 5309/05

צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.05)). במקרה דנן, חרף המלצת שירות המבחן, לא ראיתי עילה להתערב באיזון שערך בית המשפט המחוזי, על רקע הטעמים שהובהרו לעיל.

על יסוד כל האמור, אני מחליט לדחות את הערר.