בש"פ 505/13 ג'קי גאוהר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט ), אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו.

1.

ביום 25.10.2012 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז אשר מייחס לו עבירות של שוד סוחרת ירקות ופירות שנשאה עמה את פדיונה יחד עם אחרים, מעשה פזיזות ורשלנות יחד עם אחרים, קשירת קשר לביצוע פשע והכשלת שוטר. לאחר ביצוע השוד, נמלטו הנאשמים מהמקום ברכב. מאוחר יותר, עת הבחין בהם שוטר, נמלטו ממנו בנהיגה פרועה שכללה מעבר ברמזור אדום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. ביום 15.11.2012 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפסר ) שקיימות ראיות לכאורה נגד העורר, תוך שציין את חולשתן היחסית. זאת נוכח העובדה שעל פני הדברים, אף שהראיות מצביעות על כך שהעורר היה ברכב במועד האירוע, לא ברור שהיה שותף לתכנון ולביצוע של העבירות. בית המשפט קבע שעל אף קיומן של ראיות לכאורה, חולשתן מצדיקה התחשבות בבחינת חלופת מעצר, והורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו. שירות המבחן הגיש לבית המשפט שני תסקירים בעניינו של העורר: תסקיר מיום 27.11.2012 (להלן: התסקיר הראשון ) ותסקיר מיום 5.12.2012 (להלן: התסקיר המשלים ). בתסקיר הראשון עמד שירות המבחן על ניסיונות השיקום של העורר על רקע התמכרותו לסמים, ונבחנה חלופת מעצר שהציע בבית סבתו, תחת פיקוח שלה ושל הוריו ובשילוב טיפול במרכז יום לגמילה. בין היתר, ציין שירות המבחן שאף שהעורר מגלה רצינות בכוונותיו לשקם את עצמו, חלה נסיגה בתפקודו בתקופה האחרונה על רקע חזרה לשימוש בסמים; וכי הוא אינו מגלה מודעות לחומרת התמכרותו. עוד עמד שירות המבחן על אופייה הנורמטיבי של משפחת העורר, ועל רצונה לסייע לו, אך התרשם שהמשפחה תתקשה להוות גורם דומיננטי דיו לאורך זמן על-מנת להציע חלופת מעצר ראויה. שירות המבחן ציין שהתרשם שהחלופה אשר מתאימה לעורר בהתחשב בהתמכרותו וברמת הסיכון הנשקפת ממנו היא קהילה טיפולית סגורה, אלא שהעורר סירב לכך. בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה. בתסקיר המשלים נבחנה חלופת מעצר נוספת בבית דודו של העורר. שירות המבחן ציין שהתרשם לחיוב מהדוד, אולם חזר על המלצתו שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית נוכח התרשמותו שחלופת המעצר המתאימה היחידה היא טיפול בקהילה סגורה.

3.

ביום 3.1.2013 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט ) את בקשת המדינה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט שרק במקרים חריגים יטה בית המשפט לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן;

כי לחובת העורר עומדות שלוש הרשעות קודמות; וכי אף שהתרשם לחיוב מדודו של העורר, אשר הוצע כחלופה, אין מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן בנסיבות העניין. לסיום ציין בית המשפט המחוזי שאם יחפוץ המשיב לצאת לחלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה כפי המלצת שירות המבחן, חרף סירובו הקודם לכך, יוכל להגיש בקשה לעיון מחדש.

4.

מכאן הערר שלפניי. בא-כוחו של העורר טוען ששגה בית המשפט המחוזי כשקיבל את המלצת שירות המבחן ששלל אפשרות של מעצר בית כחלופה, והמליץ על חלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה בלבד. בין היתר, טוען בא-כוחו של העורר שבתסקיר הראשון נפלה שגיאה משמעותית כאשר יוחסו לעורר 15 הרשעות קודמות, עת שלחובתו נזקפות אך שלוש; שקיימת חולשה בראיות נגד העורר אשר מצדיקה להקל עמו בכל הנוגע לתנאי שחרורו לחלופה; וכי שירותי הרווחה שסייעו לעורר עובר למועד העבירה המליצו על הפנייתו לטיפול במרכז יום, אשר הוצע כרכיב הטיפולי במסגרת חלופת מעצר הבית.

5.

בדיון שהתקיים לפניי סמך בא-כוחה של המדינה את ידו על החלטת בית המשפט קמא. לטענתו, משהתרשם שירות המבחן שחלופות המעצר המוצעות בבתי משפחתו של העורר אינן מספיקות בכדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, אין מקום לשחררו לאיזו מהן. בנוסף נטען כי העובדה שההליכים בעניינו של העורר עומדים בפני סיום מצדיקה לדחות את הערר.

דיון והכרעה

6.

אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען של העבירות המיוחסות לעורר וכן עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהעורר על רקע המעשים המיוחסים לו ונסיבותיהם, בצירוף עברו הפלילי. בצד האמור, אין מחלוקת כי קיימת חולשה ראייתית מסוימת שמחייבת התחשבות בעת בחינת אפשרות שחרור לחלופת מעצר. בית משפט זה עמד על היחס ההפוך שבין חוזק הראיות לכאורה נגד נאשם, למידת הנכונות לשקול את אפשרות שחרורו לחלופה. בעניין זה נקבע:

"הפסיקה עמדה זה מכבר על הזיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר. בהשאלה מתורת הסעדים הזמניים במשפט האזרחי, קיימת "מקבילית כוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם. ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר." (בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (8.8.2011)).

בענייננו, כאמור, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפסר ) כי אף שקיימות ראיות לכאורה אשר קושרות את העורר לביצוע העבירות, ראיות אלו מגלות חולשה משמעותית שיש להתחשב בה בעת שקילת חלופת מעצר. מההחלטה עולה שאף שאין מחלוקת אודות נוכחותו של העורר ברכב, קיימת חולשה בראיות לכך שידע מבעוד מועד על התכנית לבצע את העבירות או שלקח חלק בביצוען. בדיון שנערך לפניי לא חלקה המדינה על קביעה זו. בנסיבות אלה, זכותו של העורר לחירות מקבלת משקל יתר נוכח חולשת הראיות נגדו (בש"פ 9189/09 שלום ימיני נ' מדינת

ישראל , פסקה 6 (20.11.09)).

7.

זוהי נקודת המוצא לדיוננו. השאלה אשר עומדת להכרעה בשלב זה היא אם תוכל החלופה המוצעת בבית דודו של העורר להשיג את מטרת המעצר ולהפיג את המסוכנות אשר נשקפת ממנו. תשובתו של שירות המבחן בנוגע לשאלה זו הייתה שלילית. עמדתו היא כי אין בידו להמליץ על חלופה ביתית. אמנם, הלכה עמנו שאך במקרים חריגים יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן בכל הנוגע לחלופת מעצר (בש"פ 1218/12 מדינת ישראל נ' גרינבאום , פסקה 8 (10.2.2012). עם זאת, המלצת שירות המבחן היא המלצה בלבד ואין בית המשפט כבול אליה, שכן השיקולים אשר מנחים את שירות המבחן והשיקולים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו אינם זהים בהכרח (בש"פ 431/11 מדינת ישראל נ' מוסטפא (18.1.2011)). שיקול אחד שאין שירות המבחן שוקל במסגרת המאטריה המקצועית שעליה הוא מופקד הוא חולשת הראיות נגד הנאשם, שיקול שכאמור פועל בענייננו לטובת העורר. בנוסף, עיון בגיליון הרישום הפלילי של העורר מלמד שאף שהעבירות שאותן ביצע בעבר חמורות, הן אינן דומות בטיבן לעבירות נושא כתב האישום בפרשה דנן (והן נעברו בשנת 2006). לסיום יש להתחשב בטענת בא-כוחו של העורר שלפיה משפטו אינו אמור להתמשך עת ארוכה. בסד זמנים זה, נדמה כי האפשרות להעמיד חלופה מוסדית (על הליכי בחינת ההתאמה והקבלה הנדרשים) אינה ישימה עבורו. בנסיבות אלה, ועל מנת ליתן משקל מתאים לחולשה הראייתית המוסכמת, באתי לכדי מסקנה כי אין להימנע בהכרח מחלופת מעצר שאינה מוסדית. נוכח הסתייגותו של בית המשפט המחוזי מהיבטים מסוימים בחלופה, לא מצאתי להורות על שחרורו על אתר לחלופה זו. הדיון בעניינו של העורר יוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי, אשר יפעל כחכמתו, וישקול את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה מתאימה, שאינה בהכרח חלופה מוסדית. אבהיר כי אינני שולל תגבור החלופה בבית הדוד, באמצעות מפקחים נוספים, התחייבויות כספיות ופיקוח אלקטרוני.