החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

דנ"א 10896/05 ד"ר יעקב קלו נ. אהרן בן שחר, עו"ד

ניתן ביום

בקצרה

הוצאה לפועל · דיון נוסף בפסק דין בעניין מכירת נכסים של כונס נכסיםעתירה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרים ביקשו דיון נוסף בפסק דין שדחה ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי במכירת נכסים על ידי כונס נכסים, בטענה לסתירה להלכה קודמת. בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי פסק הדין לא קבע הלכה חדשה אלא התבסס על נסיבותיו הפרטניות. לכן אין עילה לדיון נוסף.

העובדות

המערערים לא המציאו הערכות שווי לנכסים ולא הפנו לקונים פוטנציאליים שהיו מוכנים לשלם יותר. ביטול המכירות היה פוגע בצדדים שלישיים שהם הקונים. העותרים ביקשו דיון נוסף בטענה לסתירה להלכה קודמת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין בע"א 6651/04 בשל טענת סתירה להלכה קודמת?
  2. 2.האם פסק הדין קבע הלכה חדשה בדבר מתן תגובה לפני החלטות בית המשפט המחוזי?

הלכות

  1. 1

    הלכה שנטען כי נקבעה בפסק דין חייבת להתגלות על פני פסק הדין, ורק קביעה מודעת וברורה של בית המשפט מהווה הלכה.

    ״חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    פסק הדין נסמך על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינו קובע הלכה כללית, ולכן אין עילה לדיון נוסף.

    ״פסק-דינו של בית המשפט העליון, שדחה את הערעור על החלטות בית המשפט המחוזי, מבוסס על נסיבותיו הפרטניות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דיון נוסף
  • הלכה
  • סתירה להלכה קודמת
  • כונס נכסים
  • צדדים שלישיים
  • גילוי-פנים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

דנ"א

10896/05

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

העותרים:

1. ד"ר

יעקב קלו

2. גב' עדאית קלו

3. גב' חנית קלו

4. פגסוס נכסים בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. אהרן בן

שחר, עו"ד

2. הלן-אן לסין

3. מישל-הנרי לסין

4. צבי גרינגליק, עו"ד

5. ליאת ארד אלעזר

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום

9.11.05 בע"א 6651/04 שניתן בהרכב כבוד השופטים: א' גרוניס, א' רובינשטיין

וס' ג'ובראן

בשם העותרים: עו"ד יצחק

לאלו

החלטה

בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 6651/04 ד"ר יעקב קלו נ' אהרון בן שחר, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים

(השופטים א' גרוניס, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן). פסק-הדין נשוא העתירה מחזיק שתי פסקאות קצרות, וזו לשונו:

מוכנים אנו להניח שבית המשפט המחוזי צריך היה לבקש תגובה של המערערים טרם שנתן החלטותיו. דא עקא, המערערים שידעו על דבר ההחלטות, לא המציאו לבית המשפט הערכות שווי לגבי הנכסים, שהיה בהן כדי להצביע על כך שהמחירים שסוכמו עם הקונים היו נמוכים במידה בלתי סבירה. המערערים אף לא היפנו לקונים פוטנציאליים שהיו מוכנים להציע מחירים גבוהים יותר. על רקע כל אלה ומאחר וביטולן של המכירות יפגע בצדדים שלישיים, הם הקונים, לא מצאנו שיש מקום להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לזכות המשיב 1 ובסכום של 5,000 ש"ח לגבי כל אחד מן הקונים (המשיבים 2 ו- 3 יחדיו והמשיב 4).

העותרים מבקשים לקיים דיון נוסף בפסק-דין זה, ובעתירתם הארוכה מנסים הם להראות כי בפסק-הדין נקבעה הלכה אשר "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון..." (סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). ואולם הלכה כזו לא מצאנו בפסק הדין, ולא למותר להזכיר את שנפסק בדנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן (טרם פורסם), כי "...עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים [כדי] הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות". פסק-דינו של בית המשפט העליון, שדחה את הערעור על החלטות בית המשפט המחוזי, מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של המקרה: על מחדלי העותרים ועל הפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים, הכל מתוך הנחה כי מתקבלת טענת העותרים לפיה היה מקום לבקש את תגובתם בטרם ניתנו החלטות בית המשפט קמא. זו המסקנה אליה הגיע בית המשפט העליון, ואין כל עילה לדון בעניין שוב ובהרכב מורחב של בית משפט זה.

העתירה נדחית בלא שנדרשתי לבקש את תגובת המשיבים.

ניתנה היום, ד' בשבט התשס"ו (2.2.06).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1הלכה שנטען כי נקבעה בפסק דין חייבת להתגלות על פני פסק הדין, ורק קביעה מודעת וברורה של בית המשפט מהווה הלכה.
  2. 2פסק הדין נסמך על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינו קובע הלכה כללית, ולכן אין עילה לדיון נוסף.