דנ"א 1298/11 אורט ישראל נ. WORLD ORT

לפני עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 1.2.2011 בע"א 5207/08 אורט ישראל נ' World ORT (טרם פורסם, 1.2.2011) שבו התקבל ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שאסר עליהם להשתמש בסימן "אורט" בעת פעילותם בישראל. עניינו של פסק הדין נשוא העתירה, שניתן מפיה של השופטת א' פרוקצ'יה בהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט נ' הנדל , הוא התקיימותה של עוולת גניבת עין בין שני ארגונים הפועלים שניהם שלא למטרות רווח, כאשר האחד מהם הוא ארגון-הגג הבינלאומי של השני (להלן: פסק הדין ).

1.

ארגון "אורט ישראל" (להלן: אורט-ישראל , או העותרת ) הוקם בישראל בשנת 1949 כארגון מדינתי עצמאי הפועל בישראל בתחומי חינוך. ארגון World ORT

(להלן: אורט-עולמי , או המשיבה ) הוא ארגון שהתאגד ב-1971 בשוויץ, הפועל במתכונת על-מדינתית לקידום החינוך בקהילות היהודיות בעולם. ראשיתה של העתירה בתובענה על דרך המרצת פתיחה שהגישה העותרת כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בהמשך לסכסוך שהתגלע בין הארגונים שעבדו עד אז בישראל בשיתוף פעולה, בנוגע לרישום סימני מסחר בסימן "אורט" בישראל. בית המשפט (סגן הנשיא ג' גינת ) קבע, כי אורט-ישראל היא בעלת זכויות מוניטין בלעדיות בסימן "אורט" בישראל, ולפיכך אסר על אורט-עולמי להציג עצמה או לפעול בדרך כלשהיא בישראל תחת השם "אורט" או " ORT ". לאחר מתן פסק הדין התקבלו על ידי בית המשפט המחוזי שתי בקשות שהגישה העותרת לפי פקודת ביזיון בית משפט ואף הוטלה על אורט-עולמי סנקציה כספית בשל הפרתה את פסק הדין.

2.

בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף בחנה השופטת פרוקצ'יה את התגבשות יסודות עוולת גניבת עין בנסיבות העניין. בסופו של יום נקבע, כי באשר לבעלות על המוניטין, ייתכן ולשני הארגונים בעלות משותפת על המוניטין בסימן "אורט", ועל כל פנים, באשר לסוגיית ההטעייה, נקבע כי אין בשימוש שעושה אורט-עולמי כדי להטעות את ציבור הלקוחות של שני הארגונים, משום ששמותיהם וסמליהם החזותיים של הארגונים שונים דים. זאת, כל עוד תקפיד אורט-עולמי להשתמש בשמה הלועזי והמלא – " World Ort " - בלבד. לפיכך, ותחת הבהרה זו, נקבע כי לא התגבשו יסודות עוולת גניבת עין, הערעור התקבל, ולמשיבה הותר להשתמש בשמה – המלא, באנגלית בלבד – בפעילותה בישראל.

3.

על פסק דין זה הוגשה ביום 16.2.2011 העתירה שבפניי. בעתירתה טוענת אורט-ישראל כי בפסק הדין נקבעו שלוש הלכות חדשות וקשות, המצדיקות בחינה מחודשת. כך, סבורה העותרת כי בפסק הדין נקבע ראשית, כי ההגנה שבעוולת גניבת העין אינה נפרשת על ארגונים הפועלים ללא מטרות רווח, כגון העותרת; שנית, צומצם מבחן הצליל, המהווה חלק מרכזי במבחנים שנועדו לקבוע האם מתקיימת הטעייה במקרים הנבחנים, או שמא קיים הבדל מספק בין שמות העוסקים העומדים לבחינה;

ושלישית, נקבע כי פעילות מחוץ לישראל יכולה ליצור מוניטין בישראל, גם ללא קהל לקוחות ממשי בישראל הרוכש את המוצרים של העוסק המבקש הגנה.

4.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. תנאי מוקדם לקיום דיון נוסף על פי סעיף 30(ב) ל חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 הוא שבפסק הדין שלגביו מתבקש הדיון הנוסף נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש מקום לדיון נוסף. במקרה דנן לא מצאתי כי בפסק הדין נשוא העתירה נקבעה הלכה כאמור. ראשית, לא מצאתי כי נקבעה כלל הלכה חדשה ביחס לסוגיית קיומו של מוניטין אצל ארגונים הפועלים ללא מטרות רווח. נהפוך הוא, לאחר סקירת תכלית ההגנה המוענקת באמצעות עוולת גניבת העין – תכלית שהיא עסקית במהותה – והצבעה על הבעייתיות העולה מהשוואה מוחלטת בין מעמדם של ארגונים פילנתרופים לבין פעילותם של גופים עסקיים נוכח תכלית זו, מסכמת השופטת פרוקצ'יה כי "נוכל להותיר לעת מצוא את ההכרעה בשאלת היקף ההגנה על מוניטין של ארגון צדקה לצורך עוולת גניבת העין. זאת, מאחר שניתן להכריע בהליך זה גם בלא קביעה נחרצת בעניין זה" ( פסק הדין , סעיף 27). שנית, לא מצאתי כי נקבעה בפסק הדין כל הלכה חדשה בעניין המבחנים המשמשים לקביעת התקיימות הטעייה, ובהם מבחן הצליל והמראה, ונראה כי המדובר ביישום של הלכות קיימות על המקרה הנידון והנסיבות הפרטניות. אין מקום, אפוא, לקיים דיון נוסף בשתי טענות אלה.

5.

כן לא מצאתי כי קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין באשר לסוגיית המוניטין המקביל הבינלאומי מצדיקות דיון נוסף. בפסיקתנו כבר נקבע כי "כדי שתהיה בנמצא הלכה שלגביה ניתן לערוך דיון נוסף צריך להתקיים מצב שבו בית המשפט ביקש במודע ובכוונת מכוון לקבוע הלכה" (ראו: דנ"מ 4180/08 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (טרם פורסם, 30.6.2008)). אמנם, סוגיית המוניטין המקביל, ובכלל זה המוניטין הבינלאומי המאפשר הפסקת פעילות של עוסק בישראל בגין מוניטין שנרכש לעוסק מחוץ לישראל לא נידונה רבות בפסיקה, אך עם זאת, התפיסה לפיה ניתן לרכוש מוניטין בינלאומי על ידי פעולות הנעשות מחוץ לישראל, גם ללא שיווק מוצרים בישראל, הובעה כבר בעבר בע"א 6181/96 קרדי נ' Bacardi & Company Limited

פ"ד נב(3) 276, 284-283 (1998), שגם הוזכר בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה . כך נאמר שם:

"השימוש במוניטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על ידי גורם זר לשם קידום עסקיו שלו הוא בבחינת תחרות בלתי הוגנת.... אין להתיר ניצול של מוניטין ע"י נטילת סימן מסחרי של יצרן אחר, בעל סימן מסחר מפורסם, המעלה אסוציאציה מיידית אצל הצרכן, וזאת גם לגבי מוצרים אחרים. מפסקי הדין שהובאו לעיל עולה ההכרה במוניטין בינלאומי, וזאת אף לגבי מוצרים שכלל אינם משווקים בישראל. כן מתבררת ההכרה בזכותו של בעל סימן מסחר מפורסם למנוע ניצול המוניטין שלו ללא הסכמתו לצורך קידום מכירות של יצרנים אחרים" ( שם , סעיפים 12, 15)

לדברים אלה מתייחסת גם השופטת פרוקצ'יה בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף, ונראה כי הערותיה הנוספות לעניין זה מתייחסות ליישום ההלכה על נסיבות עניינם של הצדדים בפרשה שלפניה.

6.

לבסוף, העותרת מעלה שלל טענות באשר לקביעות עובדתיות בפסק הדין, שלטענתה סותרות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט קמא. אמנם, לצורך ההכרעה באשר למוניטין המקביל מתבססת השופטת פרוקצ'יה על קביעה עובדתית ביחס לפעילותה של אורט-עולמי בישראל ותרומתה הבינלאומית והמקומית לעצם הקמתה ולפעילותה ושגשוגה של אורט-ישראל. יתכן גם, כי קביעות אלה שונות מהתמונה שעלתה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, או כי ניתן דגש שונה ליחסים בין הארגונים. עם זאת טענות הנוגעות לראייה שונה של העובדות שברקע פסק הדין הן טענות ערעוריות מובהקות, שאין בהן כדי להצדיק את ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון.

נוכח כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.