דנ"מ 4180/08 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ. מנהלת הארנונה בעיריית חיפה

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 17.4.08 בבר"ם 867/06 (שנדון יחד עם רע"א 3502/06), בו נתקבלה בקשת רשות ערעור של המשיבה (להלן: מנהלת הארנונה ) על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בנוגע לחיובה של העותרת (להלן: דור אנרגיה ) בתשלום ארנונה עבור חניון בחיפה.

השאלה המרכזית שהתעוררה בפסק הדין נשוא העתירה הינה האם בנסיבות העניין היה נכון לראות את דור אנרגיה כ"מחזיקה" של החניון שבגינו נדרשה לשאת בתשלום הארנונה. שאלה זו התעוררה מאחר שהחניון הנזכר הוחכר לדור אנרגיה על ידי החברה שבבעלותה נמצא החניון ואילו דור אנרגיה החכירה את החניון (שבאותה עת טרם הסתיימה בנייתו) כעבור מספר ימים, בחכירת משנה לחברה נוספת, שהיא זו שהפעילה בפועל את החניון. בדיווח שנמסר מטעם בעלי החניון למנהלת הארנונה צוין כי דור אנרגיה היא שוכרת החניון, ומשכך משהחל החניון לפעול חויבה דור אנרגיה בתשלום הארנונה עבורו. ערר שהגישה דור אנרגיה לוועדת הערר לענייני ארנונה, בטענה שאין לראותה כמחזיקה בחניון, נדחה. ערעור מינהלי שהגישה דור אנרגיה על החלטת ועדת הערר התקבל בפסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בפסק הדין האמור דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את טענות דור אנרגיה כי כלל לא חלה עליה החובה להודיע על שינוי החזקה בנכס משום שהיא מעולם לא החזיקה בו, וכי לא קמה חובתה להודיע כי אינה המחזיקה בנכס משום שהודעות החיוב לא נשלחו לכתובתה הרשומה. עם זאת, קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את טענת דור אנרגיה כי העירייה התרשלה בבירור זהות המחזיק בחניון במשך תקופה של למעלה משנה, שבה לא שולמו חיובי הארנונה שהצטברו לסך של למעלה מ-600,000 ש"ח. לפיכך, החליט בית המשפט כי לא יהיה זה צודק להטיל על דור אנרגיה את מלוא החיוב, וכי היא תחויב בארנונה ביחס לתקופה של חצי שנה בלבד. על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הגישה מנהלת הארנונה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בעוד שדור אנרגיה לא ביקשה להשיג על פסק הדין.

בפסק הדין נשוא העתירה דנן החליט בית המשפט העליון לדון בבקשת רשות הערעור של מנהלת הארנונה כבערעור ולקבל את הערעור. פסק הדין העיקרי בערעור ניתן מפי השופט י' דנציגר , שקבע כי בנסיבות המקרה דנן הוטלה על דור אנרגיה מכוח סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] חובה להודיע למנהלת הארנונה על שינוי החזקה בחניון, ומשלא עשתה כן עליה לשאת במלוא תשלומי הארנונה. לתוצאה הקונקרטית אליה הגיע השופט דנציגר במקרה דנן הצטרפו גם השופטות א' פרוקצ'יה ו ע' ארבל ; אם כי שלושת שופטי המותב נחלקו באשר לשאלת קיומן האפשרי של נסיבות בהן לא יחויב אדם בתשלום ארנונה בגין נכס שאינו מחזיק בו עוד, אף אם לא קיים את חובתו להודיע לעירייה מבעוד מועד בדבר שינוי החזקה בנכס. סוגיה זו, שעליה נסבה עיקר המחלוקת בפסק הדין נשוא העתירה, אינה עומדת במוקד עתירתה של דור אנרגיה לדיון נוסף והיא נטענת על ידה כעילה לדיון נוסף אך בלשון רפה. עתירתה של דור אנרגיה לקיום דיון נוסף מתמקדת בקביעתו של השופט דנציגר , אליה לא התייחסו במפורש יתר שופטי המותב, כי משלא הגישה דור אנרגיה ערעור על שתי טענותיה שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי (הטענה כי מעולם לא החזיקה בנכס והטענה כי לא קמה חובתה להודיע על שינוי החזקה בנכס משום שהודעות החיוב לא נשלחו לכתובתה הרשומה), על אף שיכלה לעשות כן, אין מקום להתייחס לטענות אלה, שהועלו בתשובתה של דור אנרגיה לבקשת רשות הערעור של מנהלת הארנונה.

לטענת דור אנרגיה עד לקביעתו המתוארת לעיל של השופט דנציגר ההלכה הנוהגת הייתה כי צד שהוא משיב לערעור רשאי להעלות בתשובתו לערעור טענות לטובתו, שנדחו על ידי הערכאה הקודמת, מבלי שהוא יידרש להגיש לשם כך ערעור (או בקשת רשות ערעור) מטעמו. הסטייה מהלכה זו שאירעה, כך טוענת דור אנרגיה, בפסק הדין נשוא העתירה תביא לתוצאה קשה; שכן היא תגרם לכך שבעלי דין, שיבקשו לטעון טענות שנדחו בערכאה הקודמת, ייאלצו להגיש ערעורים, ערעורים שכנגד ואף בקשות רשות ערעור גם בנסיבות שבהן הם אינם מעוניינים כלל להשיג על התוצאה אליה הגיעה הערכאה הקודמת. מנהלת הארנונה מתנגדת לקיום דיון נוסף בפסק הדין, שכן לטענתה קביעתו של השופט דנציגר בדבר דחיית טענותיה הנזכרות של דור אנרגיה הייתה במישור הפרוצדוראלי בלבד ולא נקבעה בגדרה הלכה כלשהי. בהקשר זה טוענת מנהלת הארנונה, כי עצם העובדה ששתי טענותיה של דור אנרגיה, שנדחו על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, לא נדונו בפירוט בפסק הדין נשוא העתירה אינה מצדיקה קיום דיון נוסף בפסק הדין.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. אכן, דומה כי הקביעה בפסק הדין נשוא העתירה, לפיה אין מקום לדון בטענותיה של דור אנרגיה בתשובתה לבקשת רשות הערעור, שנדחו על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, אך משום שלא הגישה ערעור (או ליתר דיוק בקשת רשות ערעור) מטעמה, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה בסוגיה האמורה. זאת, משום שלפי ההלכה הנוהגת אין מניעה לכך שמשיב לערעור, שאינו מבקש להביא לשינוי תוצאת פסק הדין עליו הוגש הערעור, יעלה בתשובתו לערעור טענות לטובתו שנדחו על ידי הערכאה הקודמת, מבלי שיידרש לשם כך להגיש ערעור מטעמו. בהקשר זה ציין השופט א' גולדברג בע"א 48/89 בוים נ' וילר אינטרנשיונל בע"מ , פ"ד מו(3) 473, 478 (1992) כי:

"אכן, משלא ערערה המוכרת על פסק הדין, אין בידה להביא לשינוי תוצאת [ההדגשה במקור – ד.ב.] פסק הדין לטובתה. אך יכולה היא בהחלט לנסות ולערער את מימצאיה של הערכאה הקודמת, אם הדבר יסייע לה להביא לדחיית הערעור המופנה נגדה (ראה תקנות 456 ,454 ו-462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)."

(כן ראו, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995), בעמ' 841-840). הכלל שנקבע בע"א 48/89 הנ"ל לא נהפך בפסק הדין נשוא העתירה, שבו השופטות פרוקצ'יה ו ארבל הצטרפו אך לתוצאה אליה הגיע השופט דנציגר ולא התייחסו לשאלה שלגביה נתבקש הדיון הנוסף. לפיכך, כל שניתן לומר במקרה דנן הוא כי פסק דינו של השופט דנציגר אמנם לא יישם את ההלכה הקיימת בסוגיה נשוא העתירה; אולם זו היא טענה ערעורית מובהקת, שאין בה כדי להצדיק את קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון. בפסיקתנו כבר נקבע כי כדי שתהיה בנמצא "הלכה", שלגביה ניתן לערוך דיון נוסף צריך להתקיים מצב שבו: " בית המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכַוון לקבוע הלכה, ושביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש" (ראו: דנ"א 7813/05 מצלאוי חברה לבנין בע"מ נ' אולפן ראובן (לא פורסם, 16.1.06); דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן (לא פורסם, 19.8.02) ). תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו, שבו גם אם בית המשפט לא יישם את ההלכה הנוהגת, אין כל אינדיקציה מפורשת לכך שהוא ביקש במודע לסטות מממנה ולקבוע הלכה חדשה תחתיה. בנסיבות אלה אף אין מקום לחשש שהביעה דור אנרגיה בעתירתה לפיו גם בעלי דין שאינם מעוניינים לשנות את תוצאת פסק הדין בערכאה הקודמת ייאלצו לערער על פסק הדין, אם הם חולקים על קביעה זו או אחרת המופיעה בו. מן המקובץ עולה, כי אין מתקיימים במקרה דנן התנאים לקיום דיון נוסף הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.