דנ"א 7813/05 מצלאוי חברה לבניין בע"מ נ. אולפן ראובן ועוד 35 אח'

בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1051/03, 1542/03 אולפן ראובן נ' כ.מ.ב.ק. לפיתוח ויזום בע"מ , שניתן ביום 1.8.05.

1.העותרת בעתירה שבפניי שימשה כקבלן המבצע של פרויקט "גני דן" ברמלה. לאחר שנמסרו הדירות בפרויקט לידי רוכשיהן (להלן: המשיבים ) התגלו בדירות ליקויים ואי-התאמות ובשל פגמים אלה הגישו המשיבים תביעות כנגד החברה היזמית (המשיבה 2, להלן: היזם ) וכנגד העותרת.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי האחריות לפגמים שהתגלו בדירות הפרויקט מוטלת כולה על היזם. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין בסיס לחיוב העותרת בפיצויים כלפי המשיבים ומכיוון שהיזם עצמו לא הגיש הודעת צד ג' כנגד העותרת, אין גם בסיס לחיוב העותרת בתשלום פיצויים כלפיו. לפיכך, מחק בית המשפט המחוזי את תביעות המשיבים כנגד העותרת והורה כי מלוא סכום הפיצוי שנפסק ישולם על ידי היזם.

2.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המשיבים ערעור לבית משפט זה. ערעורם של המשיבים נסב בעיקר על מחיקתה של העותרת מהתביעה ולטענתם, לא היה מקום לפטור את העותרת מאחריות לפגמים שהתגלו בדירותיהם.

בית המשפט העליון (מפי השופט א' רובינשטיין ובהסכמת השופטות א' פרוקצ'יה ומ' נאור ) קיבל את טענת המשיבים. בפסק הדין שלערעור נקבע, כי קיימות מספר עילות לחיובה של העותרת בדין, ביניהן עילות נזיקיות ועילות חוזיות ועל כן, לא היה מקום למחיקתה של העותרת מהתביעה. בסיכומו של דבר נקבע, כי העותרת "אחראית לליקויים יחד עם [היזם]; חבות[ם] היא ביחד ולחוד " (ההדגשה שלי – ד.ב.).

3.על פסק דינו של בית משפט זה הוגשה העתירה לקיום דיון נוסף המונחת בפניי. המלים "ביחד ולחוד" הובאו למעלה בהדגשה שכן על צמד מלים אלה סבה העתירה כולה. העותרת מסבירה בעתירתה כי היא אינה טוענת כנגד "עצם האחריות" שנקבעה בעניינה בפסק דינו של בית משפט זה אלא רק כנגד "היקף האחריות" שהושתה עליה בכך שנקבע כי היא חייבת עם היזם "ביחד ולחוד". לטענת העותרת חיובה "ביחד ולחוד" הוא בבחינת "רעידת אדמה" ולטענתה, "...מבין השורות וייתכן שאף מבלי משים, חולל בית משפט נכבד זה מהפכה בעלת חשיבות משפטית חסרת תקדים, תוך שמחדש הוא בעצביו החשופים של דין החוזים ודין הנזיקין בכלל, ובהקשרם בנושאי יזמות וקבלנות בפרט". כך, ולא פחות.

4.דין העתירה להידחות. כפי שכבר נקבע בפסיקתנו, הליך של דיון נוסף הינו הליך נדיר שיש לקיימו רק כאשר נפסקה בבית המשפט העליון הלכה משפטית חדשה, העומדת בסתירה להלכה קודמת או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי כי בית המשפט ידון בה דיון נוסף (סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). ודוק: "הלכה" לעניינו של דיון נוסף חייבת שתגלה עצמה על פני פסק הדין, דהיינו, שבית המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכַוון לקבוע הלכה, ושביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש (ראו: דנ"א 6270/04 עיריית קרית גת נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם)).

בענייננו, אין מתקיים אף תנאי מהתנאים המפורטים לעיל. ברי, כי בפסק דינו לא ביקש בית משפט זה לקבוע הלכה חדשה בתחום דיני החיובים אשר ראוי לערוך דיון נוסף בעניינה והלכה כזו אכן לא נקבעה. אף לשיטת העותרת הלכה כזו נקבעה "מבין השורות וייתכן שאף מבלי משים" אך לא זו הדרך בה נקבעת הלכה חדשה בשיטתנו. קביעתו של בית המשפט כי חיובה של העותרת יהא "ביחד ולחוד" עם היזם נשענה על נסיבות המקרה הקונקרטיות וברי כי אין בקביעה קונקרטית זו כדי להשפיע באופן כלשהו על הדין הכללי.

אשר על כן, העתירה נדחית.