דנ"א 1516/02 ימכא השקעות (7000) בע"מ נ. ערים -חברה לפיתוח עירוני בע"מ

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורי העותרת 1 (להלן - העותרת ) על פסק-דינו החלקי ועל פסק-דינו המשלים של בית המשפט המחוזי. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

פסק הדין שלערעור מבוסס, כל כולו, על נסיבותיו העובדתיות של המקרה, תוך שהוא מיישם לגביהן הלכות מיוסדות היטב. ממילא אין לומר כי נקבעה בו הלכה כלשהי, לא כל שכן הלכה מן הסוג העשוי להקים עילה לקיומו של דיון נוסף. מרבית טענותיה של העותרת ערעוריות באופיין, ואולם, כידוע, "הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה, אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזאת" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101). אשר לטענות המכוונות נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי, הרי ש"ככלל, קביעותיו של בית-משפט מחוזי, אשר לא זכו להתייחסותו הברורה של בית המשפט העליון (אף אם אושרו על ידו במשתמע כחלק מאישור פסק הדין כולו), אינן מהוות 'הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון' כמובנה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ובסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה" (דנ"א 904/01 עזרן נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית , תק-על 2001(1) 1403). ענייננו אינו יוצא מכלל זה.

העתירה נדחית. משכך, אינני רואה צורך להידרש לשאלה, אם בדין התיר כבוד הרשם, בהחלטתו מיום 11.3.02, ליתר העותרים, אשר לא היו צד להליך המקורי (ואשר חזרו בטענותיהם על טענות העותרת) להצטרף לעתירה (השוו: דנג"ץ 3063/99 רביניקוב נ' שר הפנים , דינים-עליון נח 266; דנג"ץ 7060/01 ארד נ' דיראני (טרם פורסם)). כן אין לי צורך להידרש לבקשות השונות שהוגשו על-ידי בעלי הדין.