דנ"א 1939/16 מוניק עופר נ. עו"ד דוד גולן - הנאמן

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 608/15 עופר נ' גולן (25.2.2016) (להלן: פסק הדין ), בו נדחה פה אחד (מפי השופטת א' חיות

ובהסכמת השופטים י' דנציגר

ו ע' פוגלמן ) ערעורה של המבקשת.

רקע

1.

עובדות המקרה הובאו בהרחבה בפסק הדין מושא הבקשה, ולכן אסתפק בתמציתן. לפי כשנתיים וחצי נרצח אל"ם שריה עופר ז"ל (להלן: המנוח ) בביתו ביישוב "ברוש הבקעה" (להלן: האתר ). רעייתו, המבקשת, נפצעה קשה באירוע ונאלצה לזחול אל הכביש הסמוך על מנת להזעיק עזרה. בעת שנרצח, התנהל נגד המנוח הליך פשיטת רגל, והמשיב 1 מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). כחמישה חודשים לאחר הרצח הגישה המבקשת תביעת נזיקין כנגד הנאמן וכנגד גורמים נוספים בטענה כי התרשלו בכך שלא מנעו את האירוע בו נרצח המנוח. טענתה העיקרית של המבקשת כנגד הנאמן נסבה על כך שלא דיווח לבית המשפט על המידע שמסר לו המנוח בדבר הצורך המיידי במימון אבטחה באתר. בית המשפט שאליו הוגשה התביעה עיכב את הדיון בה עד לקבלת אישורו של בית המשפט של פשיטת רגל לניהול התביעה כנגד הנאמן. בית המשפט של פשיטת רגל קבע כי המקרה דנן אינו אחד מן המקרים החריגים שבהם יש להתיר הגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד מטעם בית המשפט. זאת, בעיקר בשל סיכויי ההצלחה הקלושים, כך נקבע, של התביעה כנגד הנאמן, לנוכח קיומו של מעשה בית דין ולנוכח היעדר עילה שבדין אשר מכוחה ניתן היה לחייב את נושיו של המנוח לממן את אבטחת האתר. המבקשת לא השלימה עם תוצאת ההליך והגישה ערעור לבית משפט זה.

2.

ערעורה של המבקשת נדחה, כאמור, פה אחד. נפסק שבית המשפט קמא צדק בקביעתו כי אין להתיר במקרה דנן הגשת תביעה אישית נגד הנאמן. נקבע כי בניגוד לטענת המבקשת לא נפלו פגמים בניהול ההליך, וכי אכן קיימת במקרה זה החלטה קודמת בהליך פשיטת הרגל, המקימה מעשה בית דין כלפי המבקשת. למעלה מן הצורך, צוין כי גם לגופם של דברים, צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי שיקולי המדיניות הרלוונטיים לבחינת בקשות להטלת אחריות אישית על בעל תפקיד תומכים אף הם בדחיית הבקשה במקרה דנן. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

טענתה העיקרית של המבקשת היא כי בית המשפט סטה מההלכות הנוגעות להטלת אחריות על נאמן בפשיטת רגל, ומההלכה כי אין לחסום את דרכו של אזרח לערכאות אלא במקרים חריגים, ובכך קבע הלכה חדשה וקשה – "הרסנית" כלשונה של המבקשת – לפיה אין אפשרות להגיש תובענה נזיקית כנגד כונס נכסים או נאמן בפשיטת רגל.

הכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה לקיום דיון נוסף ובפסק הדין מושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 הליך הדיון הנוסף שמור למקרים נדירים שבהם נפסקה הלכה חדשה וקשה או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בית המשפט העליון ואשר בהם "החידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן כזה המצדיק דיון נוסף באותה הלכה" (דנ"א 956/12 מוסקוביץ' נ' בית חולים ברזילי

פסקה 4 להחלטתה של הנשיאה ד' ביניש

(26.2.2012)) . זהו אינו המקרה שלפניי.

5.

המבקשת ניסה לשוות לבקשתה אופי עקרוני, בטענה שנקבעה הלכה לפיה לא ניתן להגיש תביעות נזיקיות כנגד נאמן בהליכי פשיטת רגל. דא עקא, המבקשת קוראת לתוך פסק הדין את מה שאין בו. בניגוד לטענת המערערת, לא נקבע כלל כי לא ניתן להגיש תביעות נזיקיות כנגד הנאמן. כל שנפסק הוא כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין מקום לאפשר הגשת תביעה אישית נגד הנאמן. זאת, לנוכח יישום של שיקולי המדיניות שהותוו בפסיקת בית משפט זה, ולנוכח קיומו של מעשה בית דין – לאחר שנדחתה זה מכבר בקשה קודמת של המבקשת בהליך פשיטת הרגל, שעילתה זהה לעילת התביעה (דהיינו רשלנות נטענת של הנאמן באי הצבת אבטחה באתר). בית המשפט לא קבע, אפוא, כל הלכה חדשה, קל וחומר הלכה כה מרחיקת לכת, כי אם הלך בתלם ההלכה הפסוקה בדבר הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון (ראו: פסקה 7 לפסק הדין, והאסמכתאות שם). הוא הדין בקביעותיו של בית המשפט בסוגיית מעשה בית דין, אשר אינן אלא יישום של העקרונות שהותוו בפסיקה (ראו: פסקה 12 לפסק הדין, והאסמכתאות שם).

6.

כידוע, תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה באופן מפורש וגלוי – "וגילוי-פנים בהקשר עניינו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות" (דנ"א 4804/02

רביזדה נ' גולדמן , פיסקה 2 (19.8.2002)) . אשר על כן, הבקשה לדיון נוסף נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא יהיה צו להוצאות.