דנ"א 2115/13 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון ברע"א 9192/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (17.2.2013), שניתן מפי השופט י' דנציגר ובהסכמת השופטים

א' רובינשטיין ו י' עמית

(להלן – פסק-הדין ).

2.

בפסק-הדין קבע בית המשפט העליון כי עניינה של קטינה ילידת שנת 2008, שהוכרזה בת אימוץ כלפי הוריה, יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, על-מנת שיבחן האם וכיצד נדרש לצמצם את תוצאות האימוץ ביחס לאחיה של הקטינה. אחיה של הקטינה נמצאים גם הם במשפחת אומנה, אחרת מזו אצלה נמצאת הקטינה. בבקשת רשות הערעור שביסוד פסק-הדין לא חלקו הוריה של הקטינה על עצם ההכרזה עליה כבת אימוץ, אך טענו כי ראוי להורות על "אימוץ פתוח" במובן זה שהסדרי הראייה של הקטינה עם אימה, סבה, סבתה, דודתה ואחיה ימשיכו להתקיים. בית המשפט העליון אימץ את קביעות הערכאות הקודמות ואת המלצות הגורמים המקצועיים, וקבע כי טובתה של הקטינה אינה מתיישבת עם צמצום תוצאות האימוץ ביחס לאימה ולמשפחתה המורחבת. זאת, בעיקר מן הטעם שהפגישות עם אימה הביולוגית של הקטינה מערערות את תחושת הביטחון של הקטינה ופוגמות בביסוס תחושת השייכות שלה למשפחה המאמצת. כמו-כן, העריכו גורמי המקצוע כי שמירת הקשר עם משפחתה הביולוגית של הקטינה עלולה לחשוף את מקום מגוריה להוריה הביולוגיים ולשמש במה להעברת מסרים מהם. ביחס לאחיה של הקטינה, כך נקבע, שונים פני הדברים. הקשר של הקטינה עם אחיה, כך הודגש, נתפס כקשר חיובי ובונה מנקודת ראותם של אנשי המקצוע, והערכאות הקודמות הדגישו אף הן את הקושי להורות על הפרדה מוחלטת של הקטינה מאחיה. גם המשיב, שהגיש במסגרת בקשת רשות הערעור תסקיר עדכני משלים בעניין סוגיית צמצום תוצאות האימוץ ביחס לאחים, המליץ במסגרת אותו הליך כי יישמר קשר עקיף ומוגבל, שאינו כולל מפגשים, בין הקטינה לבין אחיה. לפיכך, הוחזר כאמור התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיבחן סוגיה זו מחדש.

3.

העותרים, הם הוריה הביולוגיים של הקטינה, סבורים כי ראוי לקיים דיון נוסף בפסק-הדין ובמסגרתו להורות על צמצום תוצאות האימוץ גם ביחס לאימה ולמשפחתה המורחבת של הקטינה. טענתם העיקרית של העותרים היא כי פסק-הדין ניתן על בסיס תשתית עובדתית בלתי עדכנית ביחס לאביה הביולוגי של הקטינה ולמידת הסכנה הנשקפת ממנו. בהקשר זה מציינים העותרים כי האב הביולוגי החל תהליך בפיקוח שירותי הרווחה, שבמסגרתו הוא נפגש עם אחיה של הקטינה. העותרים מדגישים כי גם באשר לאפשרות צמצום תוצאות האימוץ ביחס לאחיה של הקטינה שינה המשיב את עמדתו במסגרת בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון ואף העמיד תשתית עובדתית עדכנית ומדויקת יותר לעניין זה במסגרת תסקיר משלים. העותרים מציינים כי בעבר כבר נקבע כי בהליכים הנוגעים לאימוץ ננקטת גמישות דיונית לגבי עריכת דיון נוסף.

4.

דין העתירה להידחות. אף אם ניתן באופן עקרוני, ובתנאים המתאימים, לבחון מחדש את העניין שלפנינו בגדר הליך של דיון נוסף, לא מצאנו ממש בטענות העותרים בדבר היעדר תשתית עובדתית מעודכנת באשר למצבו של האב הביולוגי. אדרבה, כבר בעת שנידון עניינה של הקטינה לראשונה לפני בית המשפט לענייני משפחה דווח כי אחיה של הקטינה נמצאים בקשר טלפוני עם האב (ראו פיסקאות 158-157 לפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אמ"ץ 35142-10-11 (משפחה –ראשון לציון) היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (23.9.2012)). יתרה מכך: בתסקיר העדכני שהוגש במסגרת הליך בקשת רשות הערעור בבית משפט זה, דווח לבית המשפט באופן מפורש ומפורט על תהליך חידוש הקשר של האב הביולוגי עם אחיה של הקטינה, ונמסר כי האב משתף פעולה עם גורמי הרווחה במסגרת התהליך וכי בהתאם להתנהלות שיחות הטלפון בין האב לבניו יתחילו גם מפגשים ביניהם במרכז קשר. מכאן, שבית המשפט היה מודע היטב למצבו העדכני של האב. יודגש, כי עניינה של הקטינה שונה מעניינם של אחיה, שהקשר בינם לבין ההורים הביולוגיים נשמר, שכן ביחס אליהם לא הוגשה בקשה להכרזה עליהם כבני אימוץ ואף אין כוונה לעשות כן. כמו-כן ישנו פער גילאים בין הילדים.

5.

נוסף על כך, הכרעת בית המשפט העליון, כמו גם הכרעות הערכאות הקודמות, שלא לצמצם את תוצאות האימוץ ביחס לבני המשפחה האחרים של הקטינה, שאינם אחיה, התבססה על מגוון שיקולים החורגים ממצבו של האב הביולוגי. בין שיקולים אלה ניתן למנות את הצורך של הקטינה להשתלב במשפחה המאמצת; את ההערכה בדבר היעדר היכולת של שני הוריה הביולוגיים לכבד את גבולות הקשר המוגבל עם הקטינה אם תאומץ; ואת הסיכון כי הקשר עם בני משפחה מסוימים יהווה גם ערוץ תקשורת עבור בני משפחה אחרים. סיכומו של דבר, לא נתקיימו התנאים לעריכתו של דיון נוסף, זאת אף אם נקבל שבמקרה של הליך הנוגע לאימוץ יש לגלות גישה מקלה במידה מסוימת ביחס לעתירות אחרות לדיון נוסף.

6.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.