דנ"א 4210/14 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בהחלטתו של בית משפט זה מיום 1.6.2014 בבע"מ 1998/14 ובבע"מ 2262/14. בהחלטה שניתנה מפי השופטים

א' רובינשטיין , ח' מלצר ו נ' הנדל , נדחו שתי בקשות רשות ערעור שהגישו העותרת-האם והאב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.3.2014 בעמ"ש 18062-03-13 ובעמ"ש 21313-04-13 (כבוד השופטים מ' סובל , ת' בזק-רפפורט ו ד' מינץ ). בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 27.2.2013 באמ"צ 12-12 (כבוד השופט ד' טפרברג ). בפסק הדין האמור, הוכרזה קטינה, ילידת שנת 2009 (להלן – הקטינה ), בת אימוץ כלפי הוריה ונקבע כי האימוץ יהא אימוץ סגור.

2.

בעתירתה, מערערת העותרת על ההכרעה כי בתה תהא בת אימוץ וכי האימוץ ייעשה במתכונת סגורה, תוך שהיא מדגישה את אהבתה לבתה וטוענת כי טיפלה בה כראוי. היא מציינת כי טענות אלה נתמכות בחוות דעת רפואיות שצירפה.

3.

דין העתירה להידחות. אומנם, סוגיות הנוגעות לאימוץ קטינים הן מן השאלות הקשות והמורכבות בהן נדרש בית המשפט להכריע. עם זאת, ועם כל הצער שבדבר, לא מצאתי כי ניתן להיעתר לעתירה שלפניי לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית משפט זה. במקרה דנא, לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית משפט זה. כידוע, דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן, שבית משפט זה יידרש אליו רק כאשר בהלכה שנפסקה ישנם חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים במיוחד (למשל, דנ"א 602/05 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ , פיסקה 3 (5.5.2005)). תנאים אלו אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. ההחלטה נושא העתירה עוסקת בעניינם הפרטני של הקטינה והוריה ולא נקבעה בה כל הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה המצדיקה דיון נוסף. כפי שנקבע בפסיקה, הלכה כאמור צריכה "לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר עניינו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות." (דנ"א 4804/02

רביזדה נ' גולדמן , פיסקה 2 (19.8.2002) ) . טענותיה של העותרת מכוונות נגד הממצאים העובדתיים והכרעותיהם של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה. שתי ערכאות הערעור שעסקו בעניין זה לא מצאו מקום להתערב בקביעות אלה.

ניתן להבין את מצוקתה של העותרת ואת רצונה לשנות את ההכרעה בעניינה. עם זאת, אין בטענות מסוגן של הטענות שהועלו בעתירתה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף, השמור למקרים חריגים ביותר ויוצאי דופן, ואין הוא מהווה מסגרת לקיום הליך ערעורי נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון (ראו, למשל, דנ"מ 8141/13 גזית נ' משרד הביטחון – אגף השיקום , פיסקה 6 (25.5.2014)). אכן, כאשר מובאת בפני בית משפט זה עתירה לדיון נוסף בקשר לאימוץ, הוא מגלה גישה מקלה יותר מאשר בעתירות בתחומים אחרים (דנ"א 2115/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 5 (11.4.2013)) ברם, אף אם נוקטים דרך זו לגבי העתירה דנא, כפי שראוי לעשות, עדיין אין בטיעונים שהוצגו ובנסיבות המקרה כדי להצדיק עריכתו של דיון נוסף.

4.

העתירה נדחית מבלי שנתבקשה תשובה. לא ייעשה צו להוצאות.