פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
2441/14
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
המבקש:
מרדכי ימיני
נ ג ד
המשיבה:
שיכון דיירים בע"מ
בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו
של בית משפט זה ב-ע"א 7021/12 מיום 23.3.2014 שניתן על ידי כבוד השופטים:
א' חיות, נ' הנדל ו-צ' זילברטל
בשם המבקש:
עו"ד יעקב גנים
החלטה
1.
לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה בע"א 7021/12 מיום 23.3.2014 (השופטים א' חיות ; נ' הנדל ; ו צ' זילברטל ), אשר במסגרתו קיבל בית המשפט העליון ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בית המשפט העליון פסק כי הסכם קומבינציה שנחתם בין המבקש לבין המשיבה בטל לנוכח הפרתו על-ידי המבקש והורה על השבה בעין של הסכומים המגיעים למבקש, כתוצאה מביטול ההסכם.
2.
במסגרת הבקשה שבפניי, טוען המבקש כי יש מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין, מאחר שהוא אינו עולה בקנה אחד עם פסיקותיו הקודמות של בית משפט זה. המבקש ממקד את טענותיו בסוגיה אחת שעניינה פרשנות חוזה: האם כאשר נקבעו בסעיף בחוזה סעדים ספציפיים למקרה של הפרת הסעיף, עדיין ניתן לפסוק סעדים כלליים מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – חוק החוזים (תרופות) ). בית המשפט קבע, לגבי ההסכם שבין המבקש לבין המשיבה, כי הצדדים לא התכוונו לשלול תחולתם של סעדים כלליים לגבי מקרה של הפרת הסעיף הרלוונטי. המבקש סבור כי מדובר בהלכה חדשה, אשר סוטה מהלכותיו של בית משפט זה.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין, אני סבורה כי היא איננה מגלה עילה לקיומו של דיון נוסף ועל כן החלטתי לדחותה. פסק הדין אינו קובע הלכה חדשה. כפי שציין בית המשפט, כבר בע"א 15/83 בירס נ' פונס , פ"ד לז(4) 267, 277 (1983) נקבע כי התנאה על תרופות מכוח דין בשל הפרת חוזה צריכה להיעשות באופן מפורש. בית המשפט הפנה בהקשר זה גם לע"א 8561/03 חלקה 21 בגוש 6286 בע"מ נ' עיריית ראשון לציון , פסקה 11 (22.11.2004) וגם לפסקי דין נוספים, שבהם הובעו עמדות "מרוככות" יותר, אולם בכולם נותרה הדרישה לכך שהתנאה צריכה להשתמע "בבירור מאומד דעתם של הצדדים מלשון החוזה או מנסיבות כריתתו" (פסקה 15 לפסק הדין מושא הבקשה; ראו לעניין זה ע"א 2038/03 שפירו נ'
Fein & Co. LTD , פסקה 6 בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל ופסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (6.7.2005) וע"א 2454/98 לינאור נ' רינגל , פ"ד נו(1) 225, 238 (2001) שאליהם הפנה בית המשפט).
4.
בית המשפט יישם הלכה זו וקבע, בעניינו של המבקש, כי האינדיקציות השונות העולות מהחוזה מצביעות על כך שהצדדים לא התכוונו לשלול את תחולתן של התרופות הכלליות:
"בענייננו, האינדיקציה היחידה ששימשה במסקנה כי המערערת ויתרה על תרופת הביטול במקרה זה של איחור בתשלום היא העובדה שבהסכם נקבעה תרופה מוגדרת להפרה מסוג זה (עיכוב במסירת הדירה ואף מכירתה בשלב מאוחר יותר). איני סבור, כי די בעובדה זו כדי ליצוק תשתית ראייתית שממנה 'משתמע באופן ברור' כי המערערת ויתרה על הזכויות המוקנות לה בחוק התרופות, זאת בפרט כאשר בסיומו של פרק התרופות בהסכם נכתב מפורשות כי 'על הסכם זה יחולו הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970'. גם אין מדובר במצב [ש]בו התרופה שנקבעה בהסכם עומדת בסתירה לתרופת הביטול..." (פסקה 15 בפסק הדין).
5.
המבקש טוען כי בית המשפט סטה מההלכות הכלליות שעניינן פרשנות חוזה, ומפנה לעניין זה, למשל, לע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון (13.2.2008) (להלן – עניין בלום ) ולדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד סא(2) 1 (2006). ואולם, מדובר במקרה ספציפי של פרשנות חוזה, כאשר נטען כי הכללת סעדים בסעיף מסוים בחוזה שוללת תחולתם של סעדים מכוח הדין הכללי (חוק החוזים (תרופות)). משכך, מדובר בהלכה ספציפית שעוסקת במקרה זה. מדובר בהלכה שלא נקבעה, כאמור, בפסק הדין מושא הבקשה. כידוע, הליך של דיון נוסף לא נועד לשם תקיפת הלכות ותיקות. לבסוף, אציין כי גם לגופו של עניין, קביעתו של בית המשפט עולה בקנה אחד עם ההלכות הכלליות, בהיותה מבוססת על נוסח החוזה בניסיון לאתר את אומד-דעת הצדדים (ראו, למשל: עניין בלום , פסקה 43; והשוו לסעיף 25(א) בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).
6.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בניסן התשע"ד (23.4.2014).
המשנָה לנשיא