דנ"א 292/09 עזבון המנוח יצחק פינשטיין ז"ל נ. זמירה פינשטיין

1.

זוהי בקשה לקיומו של דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2088/05 (השופטים א' גרוניס, מ' נאור וא' רובינשטיין) , שבו נדחה ערעורו של המבקש על דחיית תביעתו על הסף מחמת התיישנותה.

הבקשה שלפנינו עוסקת בסכסוך קרקעות עתיק יומין בין בני משפחה אחת. כחלק מניסיון לפתרון הסכסוך נכרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בשנת 1950. בשנת 2000, כחמישים שנה שלאחר מתן פסק הדין, הוגשו תביעה ותביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי בדרישה ליישום פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את התביעות על הסף מחמת התיישנותן, וערעור שהוגש לבית המשפט העליון בעניין זה נדחה אף הוא. על פסק הדין של בית המשפט העליון הוגשה הבקשה לדיון נוסף שלפני.

המבקש טוען כי בית המשפט העליון קבע הלכה הסותרת הלכות קודמות בסוגיית ההתיישנות. לדבריו, בית המשפט העליון קיבל את העמדה כי בית המשפט יכול לדחות תביעה בטענת התיישנות גם אם הנתבע לא העלה את הטענה בעצמו. לטענתו, קביעה זו סותרת את חוק ההתיישנות ואת ההלכה הפסוקה בנושא ומשום כך

יש מקום לקיים דיון נוסף בעניינו.

2.

דין הבקשה להידחות. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן על דעת כל חברי ההרכב, לא קבע כל הלכה חדשה ומשום כך אין עילה לקיים דיון נוסף לפי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מפסק הדין עולה כי הנתבעים, למעט נתבעת אחת, העלו בכתב ההגנה מטעמם טענת התיישנות. בית המשפט העליון אימץ את הקביעה בדבר קיומה של התיישנות במקרה זה. בית המשפט סבר כי אי העלאת טענת ההתיישנות על ידי נתבעת אחת אינה שוללת, בנסיבות העניין, את האפשרות לדחות על הסף את התביעה ביחס לכל הנתבעים, מחמת התיישנות. קביעה זו מהווה יישום של דיני ההתיישנות בנסיבותיו של מקרה פרטני, שבו לא ניתן לערוך הפרדה בין הנתבעים השונים, ואין מ דובר , כאמור, בקביעת הלכה חדשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים 2-5 בסכום של 5,000 ש"ח.