דנ"א 3431/02 ד"ר מוחמד אלקוטוב נ. חאלד אלקוטוב

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 386/00 ד"ר מוחמד אלקוטוב נ' חאלד אלקוטוב .

2.העותר והמשיב, אחים, נסתכסכו ביניהם בעטיה של עיסקה כושלת להקמת מיזם עם צד שלישי. העותר תבע את אחיו לדין וביקש כי בית-המשפט יצווה על האח להשיב לו כספים שהעותר העביר לו (לאח), וכי האח יוסיף ויפצה אותו, את העותר, בפיצוי מוסכם שנקבע מראש. בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דין ארוך ומפורט כי העותר אכן זכאי להשבת הסכום שהועבר על-ידו לאחיו (סך של 135,000 דולר) בתוספת ריבית דולרית כפי שקבע.

3.שני האחים ערערו על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. האח, המשיב לפנינו, חזר בו מערעורו ונותר ערעורו של העותר הוא בלבד. בית-המשפט נדרש לערעור והחליט לדחותו פה אחד. ואלה היו נימוקי הדחיה בחלקם המהותי (מפי השופט לוי ובהסכמת השופטים אור ופרוקצ'יה):

באשר לערעורו של המערער, גם בו לא נוכל להושיט סעד, למעט ענין אחד המחייב תיקון כפי שיובהר בהמשך. החלטתנו להותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, נובעת מכך שבבסיסו עומדת הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. לא ראינו מקום לסטות מהלכה זו במקרה הנוכחי, ועל מנת להניח את דעת הכל אנו מבהירים, כי מסקנתנו זו מתבססת גם על בחינה מדוקדקת של פסק-דינה של הערכאה הראשונה והראיות שהיו בפניה. לענין זה נוסיף, כי לנוכח המחלוקת שפרצה בין בעלי הדין, רשאי היה בית המשפט המחוזי להניח כי עלולות להיות לה השלכות על מהימנות גרסתם של הצדדים, ומכאן שפנייתו לעדותו של עו"ד חרירי, היתה הגיונית ומתבקשת בנסיבותיו של תיק זה.

מכאן דעתנו, שבדין פסק בית משפט קמא כי יש להסתפק בהשבת כספו של המערער, וכך היא השקפתנו גם ביחס לפסיקת הריבית אשר ביחס אליה לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו. כאמור, בענין אחד נפל שיבוש, כאשר בית המשפט לא כלל בסכום החיוב שנקבע בפסק הדין סכום של 500 דולר, שלגביו לא היתה מחלוקת כי הוא שולם בשעתו על ידי המערער למשיב. לפיכך, ובצד דחייתם של הערעור והערעור-שכנגד, אנו מורים על תיקון חיובו של המשיב בפסק-הדין, והסכום אותו ישלם למערער יעמוד על סך של 135,500 דולר.

המערער ישלם למשיב הוצאות בערעור זה בסכום של 20,000 ש"ח, כולל מע"מ.

4.בפסק-דין קצר-שורות זה נמצאו לו לעותר לא פחות משש שאלות הראויות, לדעתו, לדיון נוסף בהן. ואלו הן השאלות כניסוחן בעתירה לדיון נוסף (ההדגשות כולן במקור):

1.האם ערכאת הערעור מוסמכת להימנע מלנמק את פסק דינה ולהתעלם כלל וכלל מהשאלות והטענות המשפטיות

והאחרות אשר מעלה בעל הדין המופיע בפניה?

2.האם כבוד בית המשפט רשאי ל"העניש" בעל דין המופיע בפניו על כך שהוא לא פעל עפ"י המלצתו של בית המשפט? האם בעל הדין חוטא עת שהוא מבקש לקבל פסק דין בעניינו ולא לחזור בו מהערעור?

3.האם כבוד בית המשפט מוסמך לבסס את פסק דינו, כולו, על תחושתו הסובייקטיבית בלבד, גם כאשר תחושה זו אינה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהי ואף סותרת ראיות אובייקטיביות אחרות?

4.האם כבוד בית המשפט מוסמך להניח הנחות עובדתיות הסותרות את כל הראיות המונחות בפניו ואף המוכחשות ע"י שני הצדדים ?! האם כבוד בית המשפט מוסמך לבסס את פסק דינו על עובדות, או ליתר דיוק, הנחות אלו.

5.האם כבוד בית המשפט מוסמך לבסס את פסק דינו על טענה של בעל דין אחד מבלי ליתן לבעל הדין שכגד הזדמנות כלשהי לטעון את טענותיו באותו עניין.

6.מהו שיעור הריבית הדולארית שיש לקבוע בהיעדר כל הסכמה אחרת בין הצדדים.

אם אין די בשש שאלות אלו, הגדיל העותר ומצא לנכון להעלות לדיון נוסף גם את שאלת ההוצאות ושכר הטירחה. וכלשונו בעתירתו:

32.בנוסף לכל אמור, המבקש יטען כי טעתה כבוד ערכאת הערעור עת התעלמה מכל טענות המבקש בעניין פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בפני כבוד בית המשפט המחוזי.

האמנם ראויות הן שאלות אלו לדיון נוסף בהן?

5.גם אם אמרנו כי שאלות אלו כולן שאלות יפות הן לערעור, נתקשיתי להבין כיצד עשויות הן להוות תשתית לדיון נוסף. כהוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ניתן להורות על דיון נוסף ב"[]הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון"; ולא בסתם הלכה מדבר הכתוב אלא בהלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או בהלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא לדיון נוסף בה. נניח מיתווה-דין זה לפנינו; נניח לידו כל אותן שאלות שהעותר מבקש כי תידונה בדיון נוסף; ונדע מעצמנו כי אף לא אחת מן השש תעבור את שומר-הסף להיכנסן אל היכל הדיון הנוסף. בית-המשפט העליון נדרש בהכרעתו להלכה אחת בלבד והיא הלכה שמקדם, לאמור, כי בית-המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בהכרעות עובדה ומהימנות של בית-משפט שלדיון. וכי בהלכה זו נקיים דיון נוסף? אכן נתערבבו לו לבא-כוח העותר נושאי ערעור בנושאי דיון נוסף ומכאן בקשתו המוטעית לדיון נוסף.

6.העתירה נדחית. העותר ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

היום, כ"ג בתשרי תשס"ג (29.9.02).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

02034310. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il

לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il