דנ"א 3522/22האיג באנויאן ו-51 אח' נ. הרשות הפלסטינית

בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י'

עמית , ע' ברון ו ש' שוחט ) בע"א 1017/21 מיום 10.5.2022 (להלן: פסק הדין ), שבו נדחה ערעור המבקשים שעניינו בתביעה לפיצויים בגין אירוע טרור.

רקע הדברים

1.

ההליכים נושא דיוננו נוגעים לפיגוע ההתאבדות הרצחני שהתרחש ביום 4.10.2003 במסעדת "מקסים" בחיפה, שבו קיפחו את חייהם 21 בני אדם, ורבים אחרים נפצעו בדרגות חומרה שונות. חלק מן המבקשים בהליך שלפניי נפצעו בפיגוע וחלק אחר איבדו בו את יקיריהם.

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים עונשיים, בין היתר, נגד עזבון המחבלת המתאבדת; שותפיה לפיגוע, אמג'ד עבידי עביד וסאמי ג'רדאת (להלן ובהתאמה: אמג'ד עבידי ו- סאמי ג'רדאת ); ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני אליו השתייכו המחבלת המתאבדת ושני שותפיה; הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ ) וארגון השחרור הפלסטיני (להלן: אש"ף ). הדיון בהליך נסב על שאלת אחריותם של המשיבים.

3.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי לא הוכחה מעורבות הרש"פ בביצוע הפיגוע הנדון, ולא הוכח קשר סיבתי בין התנהלות הרש"פ ובין הפיגוע הספציפי והנזק שנגרם במסעדת "מקסים". בית המשפט המחוזי דן בנוסף בהטלת אחריות על הרש"פ מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או

הפקודה ), וקבע כי אין להחילו בענייננו. על רקע זה נדחתה התביעה נגד הרש"פ ואש"ף. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד אמג'ד עבידי וסאמי ג'רדאת והשית עליהם פיצויים עונשיים, ביחד ולחוד. הפיצויים העונשיים נפסקו הן לטובת ניזוקים ישירים (עיזבונות הנרצחים והתובעים שנפגעו בפיגוע) והן לטובת ניזוקים משניים (בני משפחה מדרגה ראשונה של הנרצחים, לרבות אחים ).

4.

המבקשים לא השלימו עם פסק הדין וערערו על דחיית התביעה נגד המשיבים 4-1 (הרש"פ, אש"ף, ארגון הג'יהאד האסלאמי ועזבון המחבלת). בתמצית יאמר כי המבקשים טענו, בין היתר, כי היה על בית המשפט קמא להטיל אחריות ישירה על הרש"פ באשר הוכח, לטענתם, כי זו סייעה למפגעים ולארגון הג'יהאד האסלאמי בהבטחת התנאים החיצוניים שאפשרו את ביצוע הפיגוע. המבקשים הוסיפו וטענו כי פרסום שיר הלל למחבלת על ידי משרד התרבות הפלסטיני, כמו גם תשלום משכורות למחבלים מצד הרשות הפלסטינית, מהווה אשרור של מעשי המחבלים ומצדיק הטלת אחריות על הרש"פ מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין.

5.

בפסק דינו של בית משפט זה נקבע פה אחד (השופט י' עמית , בהסכמת השופטים ע' ברון ו ש' שוחט ), כי יש לדחות את הערעור. בית המשפט דחה את טענתם המרכזית של המבקשים כי יש להטיל על הרש"פ אחריות ישירה בגין מעורבותה בפיגוע שכן לא מצא להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכח קשר ישיר בין הרש"פ ובין המפגעים פעילי הג'יהאד האסלאמי שביצעו את הפיגוע במסעדת "מקסים", ובקביעה כי לא הוכחה מעורבות הרש"פ בפיגוע הנדון. טענתם הנוספת של המבקשים לעניין תחולתה של חלופת האשרור הקבועה בסעיף 12 לפקודה נדחתה אף היא. בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסק הדין שניתן בע"א 2362/19 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (10.4.2022) (להלן: עניין פלונים ) שם נדונה בהרחבה סוגיית הטלת אחריות מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין וחלופת האשרור בפרט. יישום האמור בפסק הדין בעניין פלונים על נסיבות ענייננו, הוליך את בית המשפט לקבוע כי פרסום שיר האדרה למחבלת לא עולה כדי נטילת אחריות ואשרור של מעשיה במקרה דנן. עם זאת, בית המשפט סבר כי שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לתשלום הכספים שהעבירה הרש"פ למפגעים האסירים הבטחוניים ולבני משפחותיהם. בעניין זה צוין כי תשלום תגמול חודשי לאסיר בטחוני או לבני משפחתו של מפגע אכן מהווה אשרור של המעשה העוולתי והדברים נקבעו במפורש בפסק הדין בעניין פלונים . עוד צוין כי הרש"פ, בהיותה גוף שלטוני שבאמצעות חקיקה פרי עטה בחרה לתגמל מפגעים ובני משפחותיהם על מעשיהם, הביעה בדרך זו את הסכמתה והכרתה במעשים באופן השקול לנטילת אחריות, ובמצב חריג זה יש הצדקה להטיל על הרש"פ אחריות אישית בגין מעשי המפגעים מכוח חלופת האשרור. עם זאת, במישור האופרטיבי, נקבע כי אין לקביעה עקרונית זו השלכה מעשית על ענייננו. זאת משום שהמבקשים הגבילו את תביעתם לפיצויים עונשיים בלבד, ובשים לב לכך שבעניין פלונים נקבע כי אין לחייב את הרש"פ בתשלום פיצויים עונשיים מקום שבו מוטלת עליה אחריות אך בשל היותה מאשררת, נקבע כי אין לפסוק לחובת הרש"פ פיצויים עונשיים בנסיבות ענייננו והערעור נדחה.

6.

על פסק דין זה הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי אף שבפסק הדין נקבע כי לרש"פ אחריות נזיקית לפיגוע במסעדת "מקסים" הפיצויים שהיא יכולה לחוב בהם הם נזיקיים בלבד, ותוצאה זו מוקשית. נטען כי אין לקבל שהרש"פ, כמאשררת את ביצוע העוולה – שעניינה פיגועים רצחניים ונפשעים – תהיה חסינה מפני כל אחריות מעשית כלפי קורבנות הפיגועים. המבקשים גורסים כי דיני הנזיקין כוללים את האפשרות לקבוע פיצויים עונשיים, והטלתם מתבקשת בדיוק במקרים מהסוג שלפנינו, ולו "משיקולי הרתעה כלכלית". נטען כי הקביעה שעולה מפסק הדין ולפיה הפיצויים שבהם תחוב הרש"פ כמאשררת פיגועים רצחניים יוגבלו לפיצויים נזיקיים בלבד היא בעלת השלכת רוחב והיא מבוססת על ההלכה החדשה שנפסקה בעניין פלונים המצדיקה אף היא דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים. טענה נוספת בפי המבקשים היא כי בפסק הדין אושרה קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין להטיל במקרה זה אחריות ישירה על הרש"פ בעוולת "אי המניעה והסיוע", אך זאת מבלי שבית המשפט העליון דן בטענת המבקשים באשר ל"כלל הידיעה המיוחדת". בהקשר זה טענו המבקשים כי עלה בידם להצביע על ראיות הנוגעות, בין היתר, למודעות הרש"פ בדבר מסוכנות הגורם המפגע ואף ניתנה הודאת בעל דין בעניין זה בעוד שהרש"פ, מצדה, הסתפקה בהכחשה סתמית. בנסיבות אלו, סבורים המבקשים כי היה מקום לקבוע כי גם אם הייתה עמימות עובדתית באשר לאפשרות של המשיבות למנוע את העוולה, אין לאפשר להן לנצל את אותה עמימות כדי לחמוק מהדין. לבסוף נטען כי הותרת פסק הדין על כנו מוקשית גם מהטעם שנוצרת "אי בהירות וקושי בהכלת כלל הידיעה המיוחדת בעוולת הסיוע ואי מניעת פיגוע טרור".

7.

הרש"פ מצדה טוענת כי יש לדחות את הבקשה באשר היא מושתתת על ההלכה שנפסקה לאחרונה בעניין פלונים ואילו בפסק הדין בענייננו לא נפסקה כל הלכה. עוד טוענת הרש"פ כי אין לקיים דיון נוסף אף לא בסוגייה הנוספת שהעלו המבקשים, הנוגעת ל"כלל הידיעה המיוחדת" שכן גם בעניין זה, לשיטתה, לא נקבעה כל הלכה, שהיא תנאי סף לצורך קיום דיון נוסף.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

נסיבותיהם הטרגיות של המבקשים, אשר איבדו את יקיריהם ונפצעו בפיגועים הנוראיים, נצרבו עמוק בזיכרון החברה הישראלית והלב יוצא אליהם. עם זאת, ועל אף שהקושי של המבקשים להשלים עם תוצאות פסק הדין הוא מובן, אין בידי להיעתר לבקשה להורות על דיון נוסף. הליך זה הוא נדיר וחריג וכבר נפסק לא אחת כי יש לייחדו לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף ( סעיף 30(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ).

תנאים אלו לא מתקיימים בענייננו.

10.

בעניין פלונים הביע השופט עמית בדעת יחיד את עמדתו לפיה מקום שבו מוטלת אחריות על הרש"פ בגין היותה מאשררת בדיעבד, כמי ששילמה תגמול חודשי למפגעים או לבני משפחותיהם, אין לחייבה – בנוסף לפיצויים בגין הנזק – גם בפיצויים עונשיים. השופט מינץ לא הצטרף לקביעה זו בציינו כי אין לשלול באופן עקרוני את האפשרות להטיל פיצויים עונשיים על מאשרר וכי ראוי לעשות כן בנסיבות המקרה, ואילו השופט גרוסקופף השאיר סוגיה זו בצריך עיון (ראו בהקשר זה החלטתי ב דנ"א 2744/22 ובדנ"א 2711/22 ) . בפסק הדין נושא הבקשה שלפניי התקבלה ויושמה עמדתו של השופט עמית , על דעת יתר חברי ההרכב (השופטים ע' ברון ו ש' שוחט ), ומשכך יש בה אכן משום חידוש.

11.

ואולם, בכך לא סגי, שכן לא כל חידוש יצדיק קיומו של דיון נוסף, וכפי שכבר נפסק לא אחת

"נדרשת הלכה מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנדונו והוכרעו בפסק הדין" (ראו, למשל: דנ"א 3455/05 עטיה נ' שחר , פסקה 6 (11.10.2005) (להלן: עניין

עטיה )).

אין זה המקרה בענייננו.

12.

הקביעה לפיה אין להחיל פיצויים עונשיים מקום שבו מוטלת אחריות נזיקית מכוח חלופת המאשרר, אינה משנה הלכה קיימת ואף אינה מעוררת קושי חריג המצדיק דיון נוסף ( ראו, למשל: דנג"ץ 5701/21 מכבי שירותי בריאות נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 22 (27.4.2022)) . כפי שהטעים השופט עמית בפסק הדין – חלופת המאשרר חריגה ונדירה בנוף דיני הנזיקין ובשים לב לכך שהפיצוי העונשי כשלעצמו הוא נטע זר בדיני הנזיקין "אין להרכיב נטע זר על נטע זר" (פסקה 50 לחוות דעתו בעניין פלונים ). אין לומר, על כן, כי הקביעה בפסק הדין הנוגעת לאפשרות להטיל פיצויים עונשיים, שינתה "באורח מהותי" נורמות ששררו קודם לפסק הדין באופן המקים עילה לקיום דיון נוסף (עניין עטיה , לעיל).

13.

טענתם הנוספת של המבקשים בעניין "כלל הידיעה המיוחדת", לא נדונה על ידי בית המשפט וכבר נפסק כי הליך הדיון הנוסף לא נועד לברר לראשונה סוגיה שכלל לא נדונה בפסק הדין (ראו, למשל: דנ"א 1292/20 פלונית

נ' פלוני , פסקה 9 (19.7.2020)).

יתר הטענות שהעלו המבקשים הן טענות "ערעוריות" וכבר נפסק לא אחת כי דיון נוסף אינו ערעור נוסף (ראו, מני רבים, דנ"א 2580/22 נחלת שמעון בע"מ נ' ג'אעוני , פסקה 22 (7.7.2022)).

14.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.