דנ"א 4217/03 המנוח, ינון שרעבי ז"ל ויורשיו: נ. תנובה-מרכז שיתופי לשיווק ת

לפני בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (השופטים א' מצא, מ' חשין וא' גרוניס) בע"א 7338/00 ואח' תנובה נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ויורשיו (מיום 2.3.2003).

1.בין העותרים לבין המשיבה נתגלע סכסוך סביב הזכות לחלוקת תוצרת חלב של המשיבה ("קו חלוקה"). העותר 1 ניהל קו חלוקה כאמור. יחסי המחלקים השונים שפעלו מטעם המשיבה עם המשיבה הוסדרו במשך השנים בחוזים שנשתנו מעת לעת, עד שבשנת 1991 נכרתו חוזים זהים בין המחלקים השונים לבין המשיבה. על פי החוזים, היה על מחלקי התוצרת של המשיבה להחזיר לקופתה את התמורה שנגבתה בגין חלוקת תוצרת החלב באזורי החלוקה (סעיף 26 לחוזה שנכרת עם העותר 1). מספר מחלקים לא הפקידו חלק מהכספים שקיבלו בקופת המשיבה באופן ישיר, ותחת זאת הפקידו אותו חלק בידי מר וולינסקי, שהיה הממונה עליהם מטעם המשיבה. תחת כספים אלה קיבלו שיקים דחויים שנמשכו בידי אחד בשם רוסו אותו לא הכירו המחלקים כלל, ואותם מסרו למשיבה. שיקים אלה לא כובדו, והתוצאה היתה שכספים שהגיעו למשיבה לא הגיעו לידיה. על רקע זה החליטה המשיבה לנתק את קשריה עם המחלקים ובהם עם העותר 1. המחלקים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' פלפל ), וזה קבע כי ההפרה שהפרו המחלקים את החוזה עם המשיבה לא הייתה יסודית, ועל כן לא יכולה הייתה המשיבה לבטל את החוזים לאלתר. לאור זאת פסק בית המשפט פיצוי לטובת המחלקים, ובהם לטובת העותר 1.

2.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו מספר ערעורים לבית משפט זה (ע"א 7338/00 ואח'). המשיבה טענה בערעור שהגישה, כי ביטול החוזה עם המחלקים היה כדין, וכי חויבה שלא כדין לשלם פיצויים לעותרים. לחילופין, חלקה על שיעור הפיצויים. חלק מהמחלקים, ובהם עזבון העותר 1 ויורשיו, טענו בערעורים שהגישו כי סכום הפיצויים שנפסק לטובתם לא היה נאות. בית משפט זה (השופט מ' חשין, אליו הצטרפו השופטים א' מצא וא' גרוניס), קבע כי המחלקים הפרו את חובת הנאמנות החוזית שהם חבו כלפי המשיבה, וכי הפרה זו הצדיקה את ביטול החוזה לאלתר. באמרת אגב נדרש בית המשפט לשאלות של נאמנות לבר חוזית, וקבע כי יחסי נאמנות היו קמים גם בהיעדר חיוב חוזי מפורש לאור היחסים בין סוכן ליצרן שאת מוצריו הוא מפיץ. אשר לפיצויים שנפסק בבית המשפט המחוזי כי המשיבה חבה בהם, פסק בית משפט זה כי אין לחייב את המשיבה בפיצויים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כן נפסק, כי המפיצים לא זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת נקבע, בהסתמך על הוראות בחוזה שבין הצדדים, כי המפיצים זכאים לפיצוי בגין סיום החוזה, ובכך בא לידי ביטוי האופי המעין קנייני של זכות החלוקה. פיצוי זה צריך להיקבע על פי שווי קו החלוקה, כקבוע בהסכם. המשך הדיון בסוגיית שיעור הפיצויים הוחזר לבית המשפט המחוזי, לאחר שבית המשפט העליון לא קיבל את דרך קביעת הפיצויים על ידי בית המשפט המחוזי.

3.על פסק הדין עתרו העותר 1 ויורשיו בבקשה לדיון נוסף. לטענתם בית משפט זה פירש שלא כהלכה את החוזה בין המשיבה לבין המפיצים. לטענת העותרים, המחלקים קנו סחורה מהמשיבה, ומכרו אותה לבעלי החנויות, ועל כן לא הייתה כאן מערכת נאמנות בינם לבין המשיבה. עוד נטען, כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק למעמדו של מר וולנסקי אצל המשיבה. על הרקע האמור טוענים העותרים, כי בפסק דינו הפך בית המשפט קביעות ראיתיות שקבע בית המשפט המחוזי ללא בסיס נאות. כמו כן, לטענתם, ביצע בית המשפט בפסק דינו הרחבה של הלכות קודמות הנוגעות לשאלה מתי מתקיימת הפרת אמון ומתי לאו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות. לא כל הלכה שנפסקת בבית משפט זה ראוי שתינתן בגינה רשות לדיון נוסף. "ההליך של דיון נוסף הליך נדיר הוא; מכל מקום, ראוי הוא שכך יהיה" (כך השופט מ' חשין בדנג"ץ 2353/03 מדינת ישראל נ' אסלן (לא פורסם; בפסקה 8 של ההחלטה ( להלן: פרשת אסלן )). סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי ניתן להעניק דיון נוסף - והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט - כאשר ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, וכן כאשר ראוי הדבר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין. אך יש להזכיר ולהדגיש, כי דיון נוסף אינו ערעור נוסף (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101), ובענייננו טענותיהם של העותרים הינן ערעוריות במהותן. הם תוקפים את המסקנות שהסיק בית המשפט מהחוזה שבין הצדדים ומחומר הראיות שניצב לפני בית המשפט המחוזי. על כך יש להוסיף, כי חלק מקביעותיו המשפטיות של בית המשפט העליון בפסק הדין מושא העתירה - אמירות בנושא חובת הנאמנות בין יצרן לבין מפיץ - נאמרו אגב אורחא, ואין בהן שינוי מהלכות קודמות בדיני הנאמנות ובדיני החוזים. מכל מקום, גם אם מדובר בהלכה "בעלת חשיבות מסוימת, אף הלכות כמותה נפסקות בבית-משפט זה חדשות לבקרים, ואין היא הלכה מאלו הלכות הראויות כי תידונה בדיון נוסף" (דנ"א 4223/03 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

הבקשה נדחית, ללא צורך בתשובה.