פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
4864/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המבקשת:
אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ
נ ג ד
המשיב:
ארז חבר, עו"ד, מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר
לבנין בע"מ (בפירוק)
בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית
המשפט העליון בע"א 260/14 מיום 28.6.2015 שניתן על ידי כבוד השופטים:
נ'
הנדל
,
נ'
סולברג
ו
מ'
מזוז
בשם המבקשת:
עו"ד ארז חטר-ישי
החלטה
1.
לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית-משפט זה בע"א 260/14 אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ נ' ארז חבר, עו"ד, מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ
(בפירוק) (28.6.2015), שניתן פה-אחד על-ידי השופטים נ' הנדל , נ' סולברג ו מ' מזוז .
רקע
2.
הרקע לבקשה לדיון נוסף, בתמצית, הוא זה: בבסיס הסכסוך בין הצדדים עומד הסכם מכר מקרקעין מיום 3.6.2009 (להלן: ההסכם המקורי ) שנכרת בין חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן: חברת מגדל הזוהר ) לבין המבקשת , אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ (להלן: המבקשת ). במסגרת ההסכם, התחייבה חברת מגדל הזוהר למכור למבקשת דירות ו מרכז מסחרי . לאחר שנכנסה חברת מגדל הזוהר להליכי פירוק, ביקש המנהל המיוחד שמונה לה, הוא המשיב
בענייננו, כי בית המשפט יורה על ביטול ההסכם עם המבקשת.
3.
בית המשפט המחוזי (השופט ח' ברנר ) קבע כי דין תביעתו של המשיב להתקבל. בית המשפט קבע כי התנהגות הצדדים מלמדת על כך שההסכם המקורי –
בוטל . קביעה זו נסמכה בין היתר על כך שמתווה העסקה המקורי נזנח, ובמקומו בוצע בפועל הסכם שמהותו שונה לחלוטין מההסכם המקורי. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שהצדדים התכוונו ליצור מסגרת הסכמית חדשה בעל-פה , אין מדובר בחוזה תקף. זאת, הן משום שלפי הדין הסכם מקרקעין ייעשה בכתב , הן משום שבמסגרת ההסכם המקורי הסכימו הצדדים כי שינוי הוראותיו לא יהיה תקף אלא אם ייעשה בכתב. בנוסף לכך קבע בית המשפט כי המרכז המסחרי לא נמכר תמורת תמורה ראויה וכי ממילא המבקשת לא הוכיחה את טענתה כי שילמה מכיסהּ את מלוא הסכום עבורו. לנוכח הטעמים שפורטו לעיל, התקבלה התביעה.
המבקשת לא השלימה עם תוצאה זו, והגישה ערעור לבית-משפט זה.
פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף
4.
בית-משפט זה קבע כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בפסק הדין נקבע כי אין מקום להתערב בממצאי עובדה, ואף צוין כי בא כוח המערערת (המבקשת) הודיע כי הערעור אינו מופנה נגד היבט זה של פסק הדין. בנוסף נקבע כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט המחוזי. לעניין תוקפו של ההסכם החדש שנעשה בעל-פה, הבהיר בית-משפט זה כי " מבלי לאמץ כל אמרה כללית של בית משפט קמא בסוגיה [ סוגיית הכתב – מ.נ.] – אכן יש לחסר זה משקל בתיק דנא. במקרה זה הדרישה לכתב היא כפולה, ונובעת לא רק מן הדין אלא גם מההסכם המקורי בין הצדדים בדבר האפשרות להסכם חדש. פרט לכך התנהגות המערערת [המבקשת – מ.נ.] סללה את הדרך לתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי" (פסקה 3; ההדגשה הוספה – מ.נ.). לפיכך נדחה כאמור הערעור, ומכאן הבקשה לדיון נוסף שלפניי.
הבקשה לדיון נוסף
5.
לטענת המבקשת, בית המשפט התעלם בפסק-דינו ממסמכים שונים (מלבד ההסכם המקורי) המעידים על כך ששינוי מתווה העסקה נעשה בכתב. לטענת המבקשת, בכך נוצרה הלכה חדשה "... הפוכה לדין הקיים, לפיה אין נפקות למסמכים בכתב לעניין עיסקה במקרקעין, אם אין לצידם גם הסכם בכתב" (פסקה 2(ב) לבקשה). בנוסף טענה המבקשת, כי הקביעה כי ההסכם המקורי נזנח כוּלוֹ בשל שינוי חלק ממרכיביו – מוקשית. לבסוף טענה המבקשת כי בכתב התביעה כלל לא נטען כי מתווה העסקה החדש לא תקף משום שנעשה בעל-פה. על כן, טענה המבקשת, לא היה מקום לבסס את פסק הדין על נימוק זה.
הכרעה
6.
דין הבקשה להידחות. בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף לא נפסקה כל הלכה, לא כל שכן הלכה חדשה וקשה. פסק הדין נטוע בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי וממילא אין בו כדי להשליך על מקרים אחרים. שלא כטענת המבקשת, אין בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף חידוש ממשי לעניין דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין. כמתואר לעיל, בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי הוא לא מאמץ את אמרותיו הכלליות של בית המשפט המחוזי לעניין דרישת הכתב, ופרט לעניין זה הכרעתו נסמכה על טעמים נוספים. בסופו של דבר, ניכר כי טענות המבקשת נועדו לשינוי תוצאת פסק הדין כך שההסכם המקורי לא יבוטל. ואולם, כידוע, הליך של דיון נוסף לא יכול לשמש לערעור נוסף.
7.
אשר על כן, הבקשה לדיון נוסף נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא יהיה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד באב התשע"ה (9.8.2015).
ה נ ש י א ה