דנ"א 5453/15 יורם קרבצוב נ. מלח הארץ בע"מ

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3132/14 קרבצוב נ' מלח הארץ בע"מ (18.6.2015) (מפי השופט י' עמית , בהסכמת השופטים צ' זילברטל ו נ' סולברג ).

רקע והליכים קודמים

1.

הליך זה עוסק בשתי חלקות המשמשות לחקלאות בשטחי המועצה האזורית חוף הכרמל (להלן: המקרקעין ). המקרקעין היו בבעלות משותפת של שמואל קרבצוב ז"ל (להלן: שמואל ) ואחיו מיכאל קרבצוב ז"ל (להלן: מיכאל ). מיכאל הוריש לשני בניו – יורם (להלן: המבקש ) ודוד – את חלקו במקרקעין. בהתאם, נרשמו המקרקעין על שם שמואל (חצי) ועל שם המבקש ודוד (רבע כל אחד).

2.

שמואל עבד במשיבה 1, חברת מלח הארץ בע"מ (להלן: המשיבה ). ביום 22.5.1986 נחתם הסכם בין שמואל, דוד והמבקש מצד אחד לבין המשיבה מצד שני, ולפיו מכרו השלושה את המקרקעין למשיבה (להלן: הסכם המכר ). הסכם המכר נחזה להיות חתום על ידי השלושה. כמו כן, עסקת המכר דווחה למנהל מיסוי מקרקעין והמס שולם. בהמשך, השכירה המשיבה את המקרקעין לקיבוץ ניר עציון וגבתה מהקיבוץ דמי שכירות, ללא כל טענה או מחאה מצדו של המבקש. עם זאת, הבעלות על המקרקעין לא הועברה למשיבה, ורק בשנת 2012 נרשמה לטובתה הערת אזהרה.

3.

המבקש הגיש בשנת 2012 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמסגרתה טען כי חתימתו על הסכם המכר זויפה, וכי הוא לא קיבל תמורה עבור חלקו במקרקעין. המשיבה הגישה תביעה שכנגד, ובה ביקשה להצהיר כי היא הבעלים של המקרקעין. לטענתה, הסכם המכר נערך עם כל השותפים במקרקעין, לרבות המבקש, וכי המבקש חתום גם על אישורי התשלומים ששולמו על פי הסכם המכר. יורשו של שמואל ודוד הבהירו כי אין להם כל טענה או תביעה כלפי המשיבה.

הן המבקש, הן המשיבה תמכו את טענותיהם בחוות דעת של גרפולוג. בחוות הדעת של הגרפולוג מטעמו של המבקש נכתב כי "קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה 1) ששתי החתימות שבמחלוקת..." לא נחתמו על ידי המבקש. אולם, בעוד שחוות הדעת מטעם המבקש התייחסה רק לחתימות על גבי הסכם המכר, חוות הדעת של הגרפולוגית מטעם המשיבה התייחסה גם לחתימות המבקש על גבי אישורי קבלת התמורה ולחתימותיו על טפסי הדיווח לרשויות מס שבח. מסקנתה של הגרפולוגית הייתה כי חתימות אלה נעשו על ידי המבקש. כמו כן, לשיטתה, על גבי הסכם המכר לא מופיעות חתימות של המבקש אלא כיתוב בכתב יד של שמו, ודעתה הייתה כי כיתוב זה נכתב על ידי המבקש עצמו.

4.

לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת החומר שלפניו, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול ) את התביעה של המבקש וקיבל את התביעה שכנגד של המשיבה. בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתה של הגרפולוגית מטעמה של המשיבה, אשר בשונה מחוות דעתו של גרפולוג המבקש, התייחסה כאמור לאפשרות שמדובר בכתיבת השם על-גבי הסכם המכר ולא בחתימה וכן בחנה את חתימות המבקש על גבי אישורי התשלום וטפסי הדיווח לרשויות המס. בנוסף לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי גרסתו של המבקש לא הייתה עקבית במספר נקודות שפורטו על ידו בפסק הדין; כי המוכרים האחרים (יורשו של שמואל ודוד) אישרו את תוקפו של ההסכם; וכי מאז שנת 1986 לא עשה המבקש דבר בקשר למקרקעין. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי חלק מהמסמכים נחתמו על ידי המבקש בפני עורך דין יואב סלומון (להלן: עו"ד סלומון ), וכי הלה הצהיר כי אינו יודע בפני מי נחתמו הצהרות לרשויות המס, אך זכור לו כי ההצהרות נרשמו על ידו, כי דיווח על העסקאות וכי יש בידיו אישורים על תשלום כל המסים. בית המשפט המחוזי ציין שאינו רואה סיבה שלא לתת אמון בעדותו של עו"ד סלומון, וקבע כי סילוק כל החובות לרשויות המס מחזק את ההנחה כי המבקש הסכים למכירת זכויותיו במקרקעין.

על רקע דברים אלה, שוכנע בית המשפט המחוזי שהמבקש הסכים למכירת המקרקעין למשיבה, חתם על הסכם המכר וקיבל את התמורה. לפיכך, נדחתה תביעתו של המבקש והתקבלה התביעה שכנגד של המשיבה.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

5.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט קבע כי הטענה של המבקש כי הוא לא מכר את חלקו במקרקעין למשיבה היא עדות יחידה ללא כל ראיה בצדה. בנוסף לכך נקבע כי אין לייחס משקל לחוות הדעת של הגרפולוג מטעמו של המבקש, וזאת מאחר שהיא לא התייחסה לשאלה אם מדובר בכתב ידו (להבדיל מחתימתו) של המבקש על הסכם המכר ואף לא התייחסה לשאלת אותנטיות החתימות של המבקש על גבי אישורי התשלום. כן נקבע כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה עדותו של המבקש לא הייתה מהימנה. בית המשפט העליון הוסיף והזכיר, בין היתר, כי בחקירתו של המבקש הוא אישר שבני משפחתו אמרו לו כי המקרקעין שבמחלוקת נמכרו לצד שלישי וכי גם המבקש מכר את חלקו; כי המבקש חדל לנהוג במקרקעין מנהג בעלים משנת 1986; וכי המבקש השתהה כשלוש שנים טרם הגשת תביעתו לבית המשפט המחוזי. אשר לתמיהתו של המבקש על כך שהמשיבה לא השלימה את העברת הבעלות עד סמוך להגשת התביעה, נקבע כי ניתנה לכך תשובה בתצהירו של עו"ד סלומון, שהסביר כי לאחר פטירתו של עו"ד ג'ינאו (שחתם על הסכם המכר מטעם המשיבה), התברר כי מספר עסקאות שהיו בטיפולו לא הושלמו ברישום ועו"ד סלומון התבקש להשלים חלק מהן.

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי מכלול הראיות מצביע על כך שהמבקש חתם על ההסכם, ולכל הפחות ידע והסכים למכירת חלקו במקרקעין. על כן, ערעורו של המבקש נדחה והוא חויב לשאת בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ש"ח. מכאן הבקשה לדיון נוסף שלפניי.

הבקשה לדיון נוסף

6.

המבקש טען כי לפסק דינו של בית המשפט העליון יש השלכות כבדות-משקל על עריכת עסקאות במקרקעין ומשכך יש הצדקה לקיים דיון נוסף בו. לטענת המבקש, לא ברור מדוע המשיבה נמנעה מלרשום את המקרקעין שבמחלוקת על שמה, וכי התנהלות זו של המשיבה אומרת דרשני. בנוסף לכך, טען המבקש כי לא ניתן לרשום את המקרקעין על שמה של המשיבה ללא שטרי מכר. לבסוף, ציין המבקש כי קיים חשש לכך שהשופט י' עמית , שכתב את פסק הדין, היה בניגוד עניינים והזכיר כי הגיש בשעתו תלונה לנשיא בית המשפט העליון על התנהלותו של השופט עמית במהלך קדם הערעור.

הכרעה

7.

דין הבקשה להידחות אף מבלי שהתבקשה תשובה. קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין מושתתות על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ומבוססות על אימוץ ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית (ראו והשוו: דנ"א 1995/11 עומרי נ' רשות הפיתוח – מנהל מקרקעי ישראל , פסקה 6 (14.8.2011)). טענת המבקש, שלפיה נפסקה בפסק הדין הלכה בעלת השלכות רוחב על ענייני מקרקעין, נטענה ללא ביסוס ובאופן כללי בלבד. גם טענותיו של המבקש בעניין התנהלותו של השופט עמית אינן מבוססות כלל ועיקר , וטוב היה עושה המבקש לו היה נמנע מלהעלותן בדרך זו. בסופו של דבר, למקרא הבקשה לדיון נוסף, נראה כי מדובר בערעור נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר אין כל מקום להיעתר לו. אין בפסק הדין כל הלכה, לא כל שכן הלכה חדשה.

8.

אשר על כן, הבקשה לדיון נוסף נדחית. לפנים משורת הדין לא יוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה.