פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
6479/17
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המבקש:
דניאל קורן
נ ג ד
המשיבים:
1. אורן הראל – עו"ד, נאמן לנכסי
החייב יצחק קורן (בהפטר חלוט)
2. יצחק קורן
3. כונס נכסים הרשמי
4. היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה
קשה ברשות המיסים, אגף מס הכנסה
בקשה לקיום דיון
נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4352/15 שניתן ביום 2.8.2017 על
ידי כבוד המשנה לנשיאה
ס' ג'ובראן
וכבוד השופטים:
נ'
הנדל
ו
ד' ברק-ארז
תגובה
מטעם המשיב 1 (הנאמן) לבקשה לקיום דיון נוסף מיום 24.9.2017
תגובה
מטעם המשיבה 4 לבקשה לקיום דיון נוסף
מיום
24.9.2017
תגובה
מטעם המשיב 3 לבקשה לקיום דיון נוסף
מיום
25.9.2017
בשם המבקש:
עו"ד איתן ארז;
עו"ד יואב רז
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 3:
עו"ד מיכל בן-עמי
(ליבוביץ)
בשם המשיבה 4:
עו"ד יורם הירשברג
החלטה
לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4352/15, שניתן מפי השופט נ ' הנדל ,
בהסכמת המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן וכנגד דעתה החולקת של השופטת ד' ברק-ארז .
רקע
1.
הפרשה הנדונה היא רבת פרטים וטענות, ולכן אתמקד בעיקרי הדברים ובסוגיות שעלו בבקשה לדיון נוסף. המבקש והמשיב 2 (להלן: יצחק) הם אחים שקיבלו עסק מהוריהם והיו שותפים בו. בשנת 1995 המבקש מכר את חלקו בעסק ליצחק על רקע מחלוקות ביניהם. העסק נקלע לקשיים ולחובות למשיבה 4 (להלן: רשות המיסים ) . בשנת 1999 יצחק העניק לאמו את הזכויות בדירה שהייתה בבעלותו ובשנת 2003 האם העניקה זכויות אלו למבקש. האם נפטרה כעבור כשנתיים. בשנת 2009 הגישה רשות המיסים בקשה להכריז על יצחק כפושט רגל ובאותה שנה ניתן צו לכינוס נכסיו. המשיב 1 מונה לנאמן (להלן: הנאמן ), ובשנת 2014 הגיש בקשה לביטול ההענקה של הדירה לאמו של יצחק ולביטול הענקת הדירה למבקש. בקשה זו הוגשה בהתאם לסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ):
ביטול הענקות
96.(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.
2.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה למבקש לשלם לנאמן את שווי הדירה בהתאם לערכה במועד ההעברה. המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטען, בין היתר, שרשות המיסים והנאמן השתהו בנקיטת ההליכים בעניינו. לטענתו, שיהוי זה גרם לו לנזק ראייתי ופגע בו בכך שבינתיים יצחק בזבז כספים שהיו יכולים להיכנס לקופת הנשייה. טענה מרכזית נוספת של המבקש הייתה שביטול הענקה כלפי צד שלישי כמו במקרה דנן הוא סטייה מההלכה. בתגובה לטענות אלו טען הנאמן שאף אם חל שיהוי אין בכך כדי להוות הגנה בענייננו ושבלאו הכי לא נגרם למבקש נזק ראייתי של ממש. כמו כן, נטען שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיישם את ההלכה בעניין ביטול הענקות ושכל קביעה אחרת תיצור מסלול נוח להברחת נכסים. רשות המיסים והמשיב 3, הוא כונס הנכסים הרשמי, הצטרפו גם הם לעמדה שיש לדחות את הערעור. רשות המיסים אף הוסיפה שהיא פעלה לגביית החוב במשך שנים ושהיא נוהגת לנקוט בהליך של פשיטת רגל כמוצא אחרון לגביית החוב.
3.
בית משפט זה דחה את הערעור. השופטת ד' ברק-ארז נותרה בדעת מיעוט, בקבעה שיש לקבל את הערעור בשל השיהוי שחל בביטול ההענקה. למעלה מן הצורך, השופטת ברק-ארז הוסיפה שלטעמה ניתן לבטל הענקה כלפי צד שלישי שקיבל את הנכס ממקבל ההענקה, אף אם הוא היה תם לב. לעומת זאת, השופט נ'
הנדל מצא כי אין מקום לקבל את הערעור על יסוד השיהוי. בנוגע לשאלת ביטול ההענקה לצד שלישי קבע השופט נ' הנדל כי בענייננו אין צורך לקבוע הלכה בדבר מקרים בהם הצד השלישי הוא תם לב, שכן עולה שהמבקש ידע על היותו צד שלישי, והוא אף לא הוכיח הסתמכות על הדירה. בנסיבות אלו, נקבע שאין ספק שדינו של הצד השלישי כדינו של הצד השני לעניין ביטול ההענקה. המשנה לנשיאה ס'
ג'ובראן הצטרף לעמדתו של השופט נ' הנדל ועל כן הערעור נדחה ברוב דעות.
על פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפניי.
עמדות הצדדים
4.
המבקש טען שבפסק הדין נקבעו הלכות חדשות שיש לקיים בהן דיון נוסף. לטענת המבקש, בית המשפט קבע הלכה שלפיה ניתן לבטל הענקה כלפי צד שלישי ותם לב. נטען שמדובר בהלכה חדשה וקשה שתפגע בהסתמכות ובחיי המסחר. כמו כן, המבקש טען שיש לקיים דיון נוסף בשאלת המועד להגשת בקשות לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה. לטענתו, רשות המיסים והנאמן התנהלו באופן רשלני בהשתהותם, ואין לקבל מצב בו אדם נדרש להוכיח עובדות מלפני שנים כה רבות. המבקש הוסיף שנגרמו לו פגיעות רבות כתוצאה מהשתהותה של רשות המיסים וכתוצאה מפסק הדין.
5.
המשיבים, למעט יצחק שלא הגיש את עמדתו, טענו שאין עילה לקיים דיון נוסף בפסק הדין מושא הבקשה. בתמצית, בתגובות המשיבים נטען שקביעת בית המשפט ביחס להענקה לצד שלישי אינה מהווה הלכה שיש לקיים בה דיון נוסף, אלא לכל היותר פיתוח הלכתי ראוי. כמו כן, המשיבים טענו שלא נקבעה כל הלכה בנוגע לדוקטרינת השיהוי, ושפסק הדין הוכרע על סמך יישום ההלכות בעניין.
דיון והכרעה
6.
דין הבקשה להידחות. אכן, בפסק הדין נקבע שניתן לבטל הענקה גם כלפי צד שלישי שהנכס הוענק לו. אולם, קביעה זו אינה נמנית עם אותן הלכות נדירות שיש לקיים בהן דיון נוסף מפאת חשיבותן וקשיותן, והיא אינה סותרת הלכות קודמות (ראו: סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 3426/17 שוורץ נ' צולר , פסקה 3 (20.6.2017); דנ"א 3976/17 לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 4 (30.7.2017); ע"א 5709/99 לוין נ' שילר , פ"ד נה(4) 925 (2001) ). בהקשר זה ראיתי לנכון להעיר, ומבלי להביע דעה בעניין, כי בניגוד לטענת המבקש, בפסק הדין לא נקבעה הלכה בשאלה האם ניתן לבטל הענקה גם כלפי צד שלישי תם לב, שכן נקבע שלא זהו המקרה שבפנינו.
7.
אף קביעותיו של בית המשפט בעניין השיהוי לא עלו כדי הלכה שיש לקיים בה דיון נוסף. שופטי ההרכב יישמו בעניין זה את ההלכות הקיימות, ואין ביישום הלכות על מקרה מסוים כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף (דנג"ץ 3671/17 לוונשטיין לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (26.7.2017)). אמנם, שופטי ההרכב נתנו דעתם גם ליחס בין משך הזמן בו ניתן לבטל הענקה לפי הפקודה לבין טענת השיהוי, אך מדובר בסוגיה מצומצמת שגם בעניינה לא נקבעה כל הלכה שיש בה כדי להצדיק את קיומו של דיון נוסף. יתר טענותיו של המבקש הן טענות ערעוריות בעיקרן שדינן להידחות גם כן, משום שהליך הדיון הנוסף לא נועד להוות ערעור על פסק דין של בית משפט זה (ראו: דנ"א 2125/17 יריב נ' בכר , פסקה 6 (24.7.2017)).
8.
נראה כי המחלוקות בתיק זה מעוגנות בראש ובראשונה בנסיבות המקרה ואין הצדקה לדיון נוסף.
סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1, 3 ו-4 בסך של 2,000 ש"ח לכל אחד מהם.
ניתנה
היום, י"א בתשרי התשע"ח (1.10.2017).
ה נ
ש י א ה