דנ"א 705/15 אליהו ביטון נ. ברק רוזן

העירבון בהליך שבכותרת הועמד על סכום של 25,000 ₪. בגדר הבקשה שלפניי עותר המבקש כי אפטור אותו מתשלום האגרה ומהפקדת סכום העירבון האמור.

ואלו, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין: המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (המחלקה הכלכלית) בקשה לאישור תובענה נגזרת נגד המשיבה 4 (להלן: החברה ) ונגד יתר המשיבים. הבקשה התבררה לפני כב' השופטת ד' קרת-מאיר, אשר החליטה לאשר את התובענה הנגזרת. המשיבים הגישו בקשה לקיים דיון חוזר בהחלטת האישור לפי סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הדיון החוזר נקבע לפני הרכב אשר כלל את כב' השופטת ד' קרת-מאיר. בקשה מטעם המשיבים 1-3 לפסילתה של כב' השופטת ד' קרת-מאיר מלשבת בדין במסגרת הדיון החוזר, נדחתה על ידי ההרכב. על ההחלטה האמורה הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 461/14), אשר נדון על ידי הרכב שופטים והתקבל בפסק דין מיום 14.1.2015. ההליך דנן הוא בקשה לקיומו של דיון נוסף ביחס לפסק הדין האמור.

יאמר מיד, כי הבקשה אינה מבוססת על טענת היעדר יכולת כלכלית. תחת זאת טען המבקש, כי יש מקום לפטור אותו מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון על רקע העובדה כי ההליך מוגש בתוך מסגרת דיונית של תובענה נגזרת, שהיא כידוע תביעה המוגשת בשמה של החברה בשל עילת תביעה שלה (סעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות )), ובשים לב לכך שאין לו "רווח אישי ישיר" מן ההליך. המבקש הוסיף וציין, כי הרשות לניירות ערך (להלן: הרשות ) קיבלה ביום 24.6.2013 החלטה עקרונית בדבר סיוע במימון הוצאות התובענה הנגזרת (ראו סעיף 205א לחוק החברות), וכי לפני הרשות תלויה ועומדת בקשה מטעמו לסייע לו בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון בהליך דנן. לחלופין עתר המבקש כי אחייב את החברה בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון, וזאת מכוח הוראת סעיף 199(ב) לחוק החברות, ולוּ על דרך האנלוגיה.

הן המשיבים 1-3 והן החברה הגישו תגובות לבקשת הפטור והביעו את התנגדותם לבקשה. בהמשך הגיש המבקש, בהתאם לרשות שניתנה לו, תשובה לתגובות האמורות ובמסגרתה פירט את הטעמים אשר בגינן הוא סבור כי יש תחולה להוראת סעיף 199(ב) האמור. עוד אציין, כי ביום 10.6.2015 הגיש המבקש הודעת עדכון ממנה עולה כי הרשות דחתה את בקשתו לסיוע במימון ההליך. אי לכך, חזר בו המבקש מן הטענות שעניינן ביצוע התשלום וההפקדה על ידי הרשות.

מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי בעל דין היוזם הליך ערעורי - לרבות הליך של דיון נוסף - נדרש לשלם את האגרה בגינו ולהפקיד עירבון לצורך הבטחת הוצאות המשיב (וראו, פריט 26 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; תקנות 6 ו-8 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). המבקש לא הצביע על הוראת דין ספציפית אשר יש בה כדי לשלול חובה זו במקרה שלפניי.

אף אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה יש לחייב את החברה בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון בהליך זה. עיון בהוראת סעיף 199(ב) לחוק החברות מלמד כי היא נועדה לחול ביחס לשלב ניהולה של התובענה הנגזרת

גופה . בשלב זה נכנס יוזם ההליך לנעליה של החברה ומנהל את התובענה בשמה, וממילא קיימת הצדקה כי החברה תישא באגרה ובהוצאות של התובענה אשר מנוהלת בשמה או תערוב לתשלומם (לדיון ביחס לסעיף האמור השוו, באופן כללי, ע"א 781/09 בן יקר נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ (12.10.2009)). בענייננו, התובענה הנגזרת אושרה אמנם על ידי הערכאה הדיונית, כאמור לעיל (הגם שאישור זה אינו חלוט וצפוי להיבחן בגדר הליך הדיון החוזר). עם זאת, ההליך דנן אינו חלק משלב ניהול התובענה הנגזרת. כך, שכן הוא עוסק בבקשה לדיון נוסף על פסק דין בערעור על החלטת פסלות אשר ניתנה בגדרו של הליך הדיון החוזר . כידוע, הליך הדיון החוזר עוסק בבחינתה של ההחלטה לאשר את התובענה הנגזרת, כלומר - הוא עוסק בשלב האישור ולא בשלב ניהול התובענה הנגזרת עצמה. על רקע האמור, איני סבור כי קיים עיגון לשוני, או הצדקה תכליתית, להחיל את הוראת סעיף 199(ב) לחוק החברות על הליך כגון זה שלפניי.

התוצאה היא כי בקשת הפטור נדחית. האגרה תשולם תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין), והעירבון יופקד תוך אותו מועד, שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת. לאחר התשלום וההפקדה יועבר הליך זה לטיפולו של שופט ללא דיחוי.