דנ"א 7832/14 פלוני נ. קופת חולים מאוחדת

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 3.11.2014 בע"א 7416/12 (להלן – פסק-הדין ), שבו התקבל ברוב דעותיהם של השופטים י' עמית ו- נ' סולברג , בניגוד לדעתה החולקת של המשנָה לנשיא מ' נאור , הערעור שהגישה המשיבה 1 על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

2.

פסק-הדין עוסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישו העותרים עם ילדם הקטין (המשיב 2), בגין "הולדה בעוולה". העותרת 1 אובחנה במרפאה של המשיבה 1 כנמצאת בהיריון עם התקן תוך-רחמי. הרופא שביצע את האבחון, ד"ר אברמוב, המליץ לאם להפסיק את ההיריון. בביקור נוסף אצל ד"ר אברמוב חזר הרופא על המלצתו, ומסר לידי העותרים הפנייה לוועדה להפסקת היריון. העותרים גם נפגשו עם הרב מרדכי אליהו ז"ל, אשר המליץ להם להמשיך בהיריון ולא לבצע הפלה. לאחר מכן, החליטה העותרת 1 שלא להפסיק את ההיריון. לדאבון הלב, נולד המשיב 2 בלידה מוקדמת, ומאז לידתו סובל הוא מנכות חמורה ביותר ומשיתוק מוחין. טענתם המרכזית של העותרים הייתה, כי ד"ר אברמוב אומנם המליץ להם להפסיק את ההיריון, אולם הוא לא הסביר את המשמעות הנובעת מדחיית המלצתו. העותרים טענו, כי אילו היו יודעים מה הסיכון הנלווה לאי-הפסקת ההיריון, ייתכן שהיו בוחרים לפעול על-פי ההמלצה הרפואית שניתנה להם.

3.

כאמור, בפסק-דינו של בית המשפט העליון התקבל הערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ונקבע כי אין מקום לחייב את המשיבה 1 בנזקי העותרים והמשיב 2 בגין רשלנות רפואית. מתוך הקביעות השונות שנעשו בפסק-הדין, אעמוד אך על אלו הרלוונטיות לעתירה לדיון נוסף שלפניי. השופט י' עמית התייחס בפסק-דינו לחובה המוטלת על רופא ליתן הסברים למטופל על ההמלצות הרפואיות הניתנות לו, וקבע, כי "...על רופא להסביר בשפה פשוטה, כחלק מהמלצתו, את הסיכונים הכרוכים בדחיית המלצתו". כן הוסיף השופט י' עמית לעניין זה, כי "החובה הראשונית מוטלת על הרופא המטפל. ככל שהרופא מילא אחר חובת הגילוי הראשונית, הכדור עובר לשטחו של המטופל לשאול ולבקש מידע נוסף הדרוש לו על מנת לקבל החלטה מושכלת" (פיסקה 25 לחוות-דעתו). לעניין נטל ההוכחה קבע השופט י' עמית , כי כאשר מטופל פועל בניגוד להמלצה שקיבל מהרופא, וכאשר מדובר בהמלצה על טיפול "דרסטי" (כגון, ביצוע הפלה), מוטל על המטופל נטל הוכחה כבד יותר לשכנע כי הרופא לא הסביר למטופל מדוע המליץ על הטיפול. זאת, נקבע, מאחר שהגיונם של דברים הוא כי רופא הממליץ על ביצוע של פעולה דרסטית, מסביר למטופל מדוע בוחר הוא בהמלצה זו (פיסקה 26 לחוות-דעתו של השופט י' עמית ). לאחר קביעה זו, פנה בית המשפט העליון בדעת הרוב לניתוח מפורט של התשתית הראייתית ושל הקביעות העובדתיות שנעשו בבית משפט קמא. בסופו של ניתוח זה נקבע, כי החומר הראייתי הקיים, בצירוף לנטל ההוכחה המוגבר המוטל על העותרים, מטים את הכף לטובת המסקנה כי ד"ר אברמוב אכן הסביר לעותרים כי לידה מוקדמת ופגוּת עשויות להשליך על מצבו של היילוד (פיסקה 45 לחוות-דעתו של השופט י' עמית ). השופט י' עמית הוסיף, כי דין הערעור להתקבל גם מטעם נוסף, והוא היעדר קשר סיבתי. זאת, שכן הסיבה שבעטיה בחרו העותרים להמשיך עם ההיריון אינה נעוצה בהיקף ההסבר שניתן על-ידי ד"ר אברמוב, אלא בהסתמכותם על המלצת הרב שעימו התייעצו. השופט נ' סולברג הצטרף לעמדת חברו להרכב השופט י' עמית שלפיה דין הערעור להתקבל. השופט נ' סולברג עמד בחוות-דעתו על החומר הראייתי שהוצג בפני בית משפט קמא, וקבע כי החלטת העותרים להמשיך עם ההיריון נעשתה "באופן מודע ומושכל" (פיסקה 8 לחוות-דעתו).

4.

מנגד, סברה המשנָה לנשיא מ' נאור כי דין הערעור להידחות. המשנָה לנשיא עמדה על כך שהמחלוקת בין בעלי הדין אינה בפן המשפטי, קרי, בשאלה המשפטית מהו היקף המידע שהיה על ד"ר אברמוב למסור לעותרים, אלא בשאלה שבעובדה, והיא האם עובדתית הסביר ד"ר אברמוב להורים את טיב הסיכונים הכרוכים בלידה מוקדמת (פיסקה 2 לחוות-דעתה). המשנָה לנשיא סברה, כי באשר לשאלה עובדתית זו, אין מקום להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית. זאת, שכן הערכאה הדיונית ביססה את מסקנותיה העובדתיות, בין היתר, על ממצאי מהימנות ועל התרשמות מן העדויות שנשמעו בבית המשפט.

5.

מכאן העתירה לדיון נוסף שלפניי. לטענת העותרים, בפסק-הדין נקבעה הלכה חדשה, המשנה לשיטתם את יחסי הכוחות שבין רופאים לבין מטופלים. העותרים טוענים שבפסק-הדין נקבע שעם מתן המלצה רפואית שניתן לכנותה דרסטית, "הכדור עובר" למטופל לבקש מהרופא מידע נוסף הדרוש לו לשם קבלת החלטה מושכלת. זאת, בניגוד לעמדה שלפיה הנטל למתן ההסברים הרפואיים הנלווים להמלצה מוטל על כתפי הרופא, ולא על כתפי המטופל. העותרים טוענים כי קושי נוסף בפסק-הדין והמצדיק קיום דיון נוסף הוא ההתערבות בבית המשפט העליון בקביעות העובדתיות שנעשו בבית המשפט המחוזי. יצוין, כי המשיבה 1 הגישה תשובה שבה היא מתנגדת לקיום דיון נוסף בפסק-הדין.

6.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. עיון בפסק-הדין מלמד, כי אחד האדנים המרכזיים שעליהם נשענה קבלת הערעור הוא הקביעה (בדעת-הרוב) שלפיה יש להתערב בממצאים העובדתיים שנעשו בבית משפט קמא. בדעת הרוב נקבע, כי בניגוד לממצא שנקבע בבית המשפט המחוזי, ד"ר אברמוב אמר לעותרים לא רק כי קיים חשש שההיריון יסתיים בלידה מוקדמת, אלא גם הסביר להם כי לידה מוקדמת עשויה להשליך על מצבו של היילוד. כפי שקבעה המשנָה לנשיא מ' נאור בחוות-דעתה החולקת, לב המחלוקת בין בעלי הדין הייתה עובדתית. מאחר שמוקד פסק-הדין הושתת על קביעות שבעובדה, לא קמה הצדקה לערוך דיון בו נוסף (ראו, דנ"א 4899/97 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

(18.8.1997); דנ"א 5272/11 שכטמן ושות' חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (4.8.2011)).

7.

למעלה מן הנדרש אציין, כי גם לא התרשמתי שבפסק-הדין נקבעה הלכה בדבר היקף חובת הגילוי של רופא כלפי מטופל, באופן המצדיק דיון נוסף בעניין זה בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בנקודה זו אעיר, כי העותרים לא דייקו בטענותיהם בדבר הקביעות שנעשו בדעת הרוב באשר ל"העברת הכדור" לכתפי המטופל לבקש מהרופא הסברים על ההמלצה הרפואית שנתן. בדעת הרוב נקבע, כי "העברת הכדור" מתרחשת ככל שהרופא עומד בחובת הגילוי המוטלת עליו בהתאם לדין (ראו, פיסקה 25 לחוות-דעתו של השופט י' עמית ). השופט י' עמית גם הוסיף וקבע, כי "המטופל אינו אמור לדרוש מהרופא הסברים לגבי המלצתו" ( שם , בפיסקה 59). גם עניין זה אינו מצדיק, איפוא, עריכת דיון נוסף בפסק-הדין. יוער, כי השופט נ' סולברג לא התייחס בחוות-דעתו לנושא זה, ובשל כך גם קיים קושי לומר שנקבעה הלכה בעניין, ובוודאי שקיים קושי לומר שנקבעה הלכה המקימה עילה לדיון נוסף (ראו, דנ"ם 1199/13 אמזלג נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ , פיסקה 8 (27.3.2013)).

8.

כפי שעמד על כך בית המשפט העליון בפסק-הדין, אין ספק כי התוצאה של קבלת הערעור היא קשה ביותר לעותרים. עם זאת, אין בקביעות שנעשו בפסק-הדין כדי להקים עילה לדיון נוסף.

9.

העתירה נדחית, בלא צו להוצאות.