דנ"א 8255/13 מפעלי צאן ישראליים בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 19.11.2013 בע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ '

מפעלי צאן ישראליים בע"מ (מפי השופטת ד '

ברק-ארז , בהסכמת חבריה להרכב, השופטים א '

רובינשטיין ו- י ' עמית ) (להלן – פסק-הדין ). במוקד פסק-הדין עומדת החלטה 1254 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן – החלטה 1254 ), שבה נקבעו כללים להקצאת קרקע להקמת מתקנים סולאריים בפטור ממכרז. סעיף 2.1 להחלטה 1254 מורה, כי "לא תותר הקמת מתקן סולארי על מקרקעין אשר לגביהם נחתם חוזה למטרת מטעים או חוזה למטרת כל עיבוד חקלאי שלא בתנאי נחלה". בפסק-הדין קיבל בית המשפט העליון את הערעור שהגיש המשיב על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וקבע, כי החווה החקלאית שאותה חוכרות המבקשות אינה בגדר "נחלה" (והחכרת החווה אינה החכרה "בתנאי נחלה"). משכך, נקבע שהמשיב היה רשאי לסרב לאשר את הקמת המתקנים הסולאריים בשטח החווה. מכאן העתירה לדיון נוסף שלפניי.

2.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. לטענת העותרות, בפסק-הדין נקבעה הלכה חדשה שיש לקיים בה דיון נוסף, ובלשונן, "לא נתקיים עד היום דיון בהגדרת הזכויות והחובות של חוכר ' חווה חקלאית ' לעומת הזכויות והחובות של חוכר ' נחלה ' " (פיסקה 4 לעתירה). אולם אף אם נקבעה בפסק הדין הלכה חדשה, לא התרשמתי כי המקרה דנא מצדיק קיומו של דיון נוסף. כפי שנפסק, "לא כל פסיקה חדשה מצדיקה דיון נוסף בה" (דנ"פ 983/02 יעקובוב נ ' מדינת ישראל , פ ' ' ד נו(4) 385, 395 (2002), והאסמכתאות שם; דנג"ץ

8916/02

דימיטרוב נ ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין , פיסקה 7 (6.7.2003)). אף לא

מצאתי ממש בטענת העותרים, כי יש בפסק-הדין סטייה מהלכה שנקבעה בפסק-דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 446/12 האגודה לצדק חלוקתי בע"מ נ ' מועצת מקרקעי ישראל (26.8.2012). כן נתתי משקל לעובדה שפסק הדין ניתן פה אחד (ראו, דנג"ץ

1403/13 פלונית נ ' משרד הבריאות , פיסקה 4 (9.6.2013)).

3.

העתירה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.