דנג"ץ 1403/13 פלוני נ. משרד הבריאות

1.

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 4077/12 מיום 5.2.2013 (השופטים א' רובינשטיין , י' עמית ו- ד' ברק-ארז ).

2.

פסק הדין עליו הוגשה העתירה לדיון נוסף עוסק בפן מסוים של אחת הסוגיות המורכבות והרגישות ביותר המגיעות לפתחו של בית משפט זה: הזכות להורות, וביתר פירוט, האפשרות להרות מטיפולי הפריה באמצעות תרומת זרע אנונימית. בפסק הדין נדון עניינה של העותרת, רווקה שעברה טיפולי הפריה, אשר במהלכם נעשה שימוש בתרומת זרע. מנות הזרע נמסרו לבנק הזרע במרכז הרפואי רמב"ם (המשיב 2, להלן – בנק הזרע ), על ידי תורם אנונימי, הוא המשיב 3 (להלן – התורם ). כתוצאה מטיפולי ההפריה נולדה בתה הבכורה של העותרת. לאחר לידת הבת, ביקשה העותרת לרכוש מנות זרע נוספות של אותו תורם. מפסק הדין עולה, כי הסיבה לכך היה רצונה של העותרת להוליד אח או אחות בעלי מטען גנטי זהה לזה של בתה הבכורה. העותרת הסכימה לשלם לבנק הזרע תשלום שנתי לצורך שמירת המנות ובנק הזרע נעתר לבקשתה. אלא שכעבור זמן מה, ביקש התורם כי ייפסק השימוש בתרומת הזרע. זאת, עקב שינוי באורח חייו – חזרתו בתשובה. בהתחשב בכך הודיע בנק הזרע לעותרת, כי לא תוכל לעשות שימוש בתרומת הזרע. עמדת משרד הבריאות (המשיב 1, המפקח על בנק הזרע), הייתה זהה. אי לכך, הוגשה על ידי העותרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, בה נטען כי החלטת המשיבים 2-1 אינה סבירה וכי דינה להתבטל.

3.

בית המשפט העליון (השופטים א' רובינשטיין , י' עמית ו- ד' ברק-ארז ) דחה פה אחד את העתירה. בפסק הדין הודגש, כי הסוגיה שהועלתה בעתירה אינה מוסדרת בהוראת דין כלשהי או בהנחיות מינהליות. שלושת שופטי ההרכב היו תמימי דעים כי לצורך ההכרעה בעתירה יש לערוך איזון בין הפגיעה באוטונומיה של העותרת ככל שלא יתאפשר לה להוליד צאצא נוסף ממנות הזרע של התורם, לבין הפגיעה באוטונומיה של התורם, היה וייעשה בניגוד לרצונו שימוש בתרומת הזרע שנתן בעבר. בפסק הדין נקבע, פה אחד, כי באיזון האמור יש להכריע לטובת התורם. על כן, כך נקבע, רשאי היה התורם לחזור בו מהסכמתו ומתרומתו, על רקע השינויים שחלו בהשקפת עולמו. העותרת אינה משלימה עם ההכרעה, ומכאן העתירה שלפניי.

4.

אכן, הסוגיה שהוכרעה בפסק דינו התקדימי והמקיף של בית המשפט העליון הינה סבוכה וקשה. ההלכה שנפסקה בפסק הדין חשובה היא. אולם, על מנת לקיים דיון נוסף לא די בכך שנקבעה הלכה חשובה, קשה או חדשה. עמד על כך מ"מ הנשיא מ' שמגר , בציינו כי:

"גם אם ההלכה חשובה, קשה או חדשה, אין בכך בלבד משום צידוק לקיום דיון נוסף... ההיענות לבקשה לדיון נוסף היא בגדר שיקולו של השופט, שלפניו הובאה העתירה, והלה אינו נותן דעתו רק להלכה שנפסקה מבחינת מרכיביה ומאפייניה אלא גם נוקט אמת-מידה של סינון ובחירה על יסוד מהותו וטיבו של העניין המסוים שלפניו. משמע, לצד החידוש שבהלכה צריך העניין להיבחן גם לאור מכלול נסיבותיה הספציפיות" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101 (1982)).

במקרה דנא, לא שוכנעתי כי ההלכה שנפסקה מצדיקה עריכתו של דיון נוסף, בהתחשב בהיקפה ובהשלכותיה לעתיד. המקרה בו הכריע בית המשפט העליון הוא נדיר וחריג. כוונתי היא לנסיבות הקונקרטיות בהן מי שקיבלה מנת זרע מתרומה אנונימית, והולידה באמצעותה צאצא בטיפולי הפריה, מבקשת לעשות שימוש נוסף במנות הזרע של אותו תורם לצורך הולדת צאצא נוסף, אך התורם מתנגד לדרישה ומבקש לחזור בו מהסכמתו, בשל שינוי באורח חייו. זאת ועוד, בענייננו אף התברר, כי העותרת ביקשה לשמור עבורה את מנות הזרע של התורם האנונימי רק לאחר שטיפול ההפריה הראשון צלח. מטעם זה נקבע, כי העותרת לא הסתמכה על האפשרות לשמור את מנות הזרע לפני שהחל תהליך ההפריה (ראו פיסקאות 9 ו-29 לחוות-דעתה של השופטת ברק-ארז ). כמו כן, ההכרעה בעניינה של העותרת לא מונעת ממנה לעבור טיפולי הפריה באמצעות מנות זרע מתורם אחר, ועל כך עמדו שופטי ההרכב בהרחבה. אין ספק, אם כן, שמדובר במקרה ייחודי וחריג. משכך, לא יהיה זה יעיל לקיים לגביו דיון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטי הערכאה העליונה (ראו והשוו, דנג"ץ 7802/04 מילוא נ' שר הבטחון , פיסקה 10 (7.11.2004); דנ"פ 2757/04 יוסף נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (19.5.2004)). אוסיף, כי נתתי משקל אף לעובדה שפסק הדין ניתן פה אחד (ראו, דנ"א 2393/12 מדינת ישראל נ' מולהי , פיסקה 9 (22.4.2012)).

5.

אשר על כן, העתירה נדחית בלא שהוגשה תשובה. מטעם זה לא יהיה צו להוצאות. צו הביניים מיום 24.3.2013 בטל.