דנ"א 9107/11 אטיה נויברג נ. בנק הפועלים

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 24.11.2011 בע"א 8510/09, שבו נתקבל ערעורו של המשיב 1 (להלן: הבנק ) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ונקבע כי יש ליתן תוקף לתצהיר העדר זכויות בנכס שעליו חתמה העותרת ביחס לבית המגורים שלה ושל בעלה המנוח. משמעותה של קביעה זו היא שנדחתה תובענת העותרת לסעד הצהרתי לפיו המשכנתא הרובצת על הנכס לטובת הבנק אינה חלה על חלקה בנכס.

1.

הזכויות בבית המגורים של העותרת ובעלה המנוח היו רשומות במלואן על שם המנוח. בשנת 2001 פנה המנוח לבנק כדי לקבל הלוואה בסך 820,000

ש"ח, שנועדה לסייע לחברה בניהול בנו שהייתה מצויה בקשיים כלכליים. הלוואה זו ניתנה למנוח כנגד משכון בית המגורים של בני הזוג. כיוון שבני הזוג היו נשואים דרש הבנק, לשם מתן ההלוואה, לקבל תצהיר בדבר העדר זכויות במקרקעין החתום על ידי העותרת. העותרת חתמה על התצהיר שבו נדרשה לאשר, בין היתר, כי אין לה כל זכויות בנכס, וכי אין לה כל טענות באשר לרישום המשכנתא על הנכס. העותרת הוחתמה על התצהיר על ידי עורכת דין שהיא רעייתו של נכד המנוח (היא המשיבה 2), ובסמוך לכך הוענקה למנוח ולבנו ההלוואה ומשכנתא נרשמה על הבית. כמה חודשים לאחר מותו של המנוח בשנת 2005 חדל בנו לפרוע את ההלוואה ואז החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתא. העותרת מצידה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה לסעד הצהרתי לפיו התצהיר עליו חתמה הוא משולל כל תוקף משפטי, ולפיכך המשכנתא אינה חלה על חלקה בבית. בית המשפט המחוזי קיבל את תובענת העותרת וקבע כי הבנק הפר את חובת הגילוי שלו כלפי העותרת בכך שהסתפק בחתימתה על התצהיר ולא דרש את התייצבותה של העותרת בבנק ולא הסביר לה את תוכנו. עוד יצוין, כי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולפני מתן פסק הדין נשוא העתירה שלפניי קבע בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן כי יש לראות את הבית כנכס משותף של בני הזוג, שלעותרת מחצית מהזכויות בו, על אף שאינו רשום על שם העותרת.

2.

ערעור הבנק על פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל בפסק הדין נשוא העתירה שלפניי, שניתן מפי השופט נ' הנדל , שאליו הצטרפו בהסכמה המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט ס' ג'ובראן . בפסק דינו קבע השופט הנדל כי חתימת העותרת על התצהיר מחייבת אותה בנסיבות העניין. פסק דינו של השופט הנדל התבסס על הכלל לפיו חזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא אותו והסכים לתוכנו. במקרה דנן קבע השופט הנדל כי העותרת ידעה והבינה שהיא חותמת על מסמך המאשר משכנתא שתירשם על הבית תמורת הלוואה שתועבר למנוח ולבנו. לפיכך, קבע השופט הנדל כי גם אם העותרת בחרה שלא לקרוא את המסמך אין לאפשר לה ליהנות מעצימת העיניים, ויש לראותה כמי שקראה את המסמך ומחויבת כלפיו. בכל הנוגע לחובת הגילוי של הבנק כלפי העותרת בחן השופט הנדל את שאלת קיומן של חובות של הבנק כלפי צדדים שלישיים, שאינם במערך יחסים ישיר מולו. בהקשר זה הצביע השופט הנדל על קיומה של גישה בפסיקת בית משפט זה, התומכת בקיום חובות של הבנק גם כלפי מי שאינו לקוח, ערב או ממשכן. השופט הנדל הוסיף ועמד על תפקידו הייחודי של הבנק בכלכלה המודרנית, שמטיל עליו חובה לנהוג בהגינות עם מי שבא במגע עימו, גם אם אין ביניהם יחסים חוזיים. בכל הנוגע לנסיבות המקרה דנן קבע השופט הנדל כי הבנק נהג בהגינות הראויה כלפי העותרת. זאת, משום שהבנק לא מיצה את בדיקת מצב הנכס בהסתמכות על הרישום במרשם המקרקעין; אלא ביקש לוודא באמצעות התצהיר כי העותרת מודעת לעסקת המשכון המתבצעת, וכי אין מדובר בנכס משותף. השופט הנדל הוסיף עוד כי התצהיר שנחתם על ידי העותרת מנוסח בשפה ברורה ובהירה והוא קצר באורכו ואינו עמוס או מסובך יתר על המידה, ואף העותרת עצמה העידה על כך. בנסיבות אלה הגיע השופט

הנדל למסקנה כי הבנק לא הפר את חובותיו כלפי העותרת, ועל כן הורה על קבלת הערעור ודחיית תובענתה של העותרת.

3.

לטענת העותרת יש לקיים דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה, כיוון שנקבעה בו הלכה חדשה בנוגע להיקף חובותיו של בנק כלפי צדדים שלישיים שאינם במערך יחסים ישיר מולו. העותרת טוענת כי מן הראוי להטיל על בנק חובות אמון, גילוי, זהירות והגינות מוגברות לא רק כלפי לקוחותיו והממשכנים לטובתו אלא כלפי כל צד שלישי; וזאת, כל אימת שהבנק יכול לצפות שהצד השלישי עלול להינזק. בנסיבות אלה, כך טוענת העותרת, על הבנק להבהיר לצד השלישי את הסיכון שלו הוא צפוי. העותרת טוענת עוד כי פסק הדין נשוא העתירה מנוגד למגמה הרווחת בפסיקה בדבר הרחבת חובותיהם של בנקים כלפי צדדים שלישיים. בהקשר זה מוסיפה העותרת וטוענת כי פסק הדין סותר הלכה קודמת של בית משפט זה, שבה נדונה חובת הבנק כלפי אישה שחתמה בהתאם לדרישת הבנק על "מסמך ויתור" לצורך הלוואת משכנתא שנטל בעלה עבור עסקיו (ראו ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 28.12.2009) (להלן:

עניין שמחוני )). העותרת מציינת עוד כי פסק הדין נשוא העתירה יביא לתוצאה קשה לפיה היא תידרש בגיל שמונים לפנות את ביתה היחיד מזה ארבעים שנה ולהיוותר ללא קורת גג לראשה.

4.

המשיבים מתנגדים לקיום דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה. לטענתם בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה חדשה הסותרת פסיקה קודמת של בית משפט זה אלא הקביעות בו הן בגדר יישום של הלכות קודמות בנסיבות המקרה הפרטני. בהקשר זה מוסיפים המשיבים וטוענים כי פסק הדין נשוא העתירה אינו סוטה מהלכות קודמות לגבי חובות הבנקים כלפי צדדים שלישיים. המשיבים טוענים עוד כי העותרת הבינה היטב את משמעות המסמך עליו היא חתמה והייתה מודעת לוויתור על זכויותיה. לפיכך טוענים המשיבים כי אין מתקיימת במקרה דנן עילה לקיום דיון נוסף. עוד יצוין, כי לטענת המשיב 1 העותרת הינה בעלת נכסים לרבות נכסי מקרקעין.

5.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה הכיר בית המשפט בכך שנוכח מעמדם המיוחד של הבנקים בכלכלה המודרנית יש להכיר בחובת הגינות המוטלת עליהם גם כלפי צדדים שלישיים, שאינם מצויים ביחסים חוזיים עימם. טענות העותרת נוגעות ליישום ההלכה בנסיבות המקרה הפרטני ולשאלה האם בנסיבות אלה עמדה התנהגות הבנק ברף ההתנהגות הנדרש ממנו. בית המשפט מצא כי במקרה שלפנינו קיים הבנק את חובותיו כלפי העותרת, וזאת, בין היתר, בכל הנוגע לאופן ניסוח התצהיר שנחתם על ידה. בהקשר זה מן הראוי לציין כי מפסק הדין נשוא העתירה עולה כי העותרת לא טענה כי לא הבינה את המסמך עליו חתמה, אלא כי בחרה שלא לקרוא אותו. העתירה אינה מעוררת, אפוא, את שאלת עצם קיומן של חובות המוטלות על בנקים כלפי צדדים שלישיים, כי אם את האופן בו יושמו חובות אלה במקרה דנן. טענותיה של העותרת בהקשר זה הן טענות ערעוריות מובהקות, שאינן מצדיקות את קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עוד יצוין, כי פסק הדין נשוא העתירה אינו סותר את פסק הדין בעניין שמחוני , שבו ניתן תוקף לחתימת האישה על מסמך הויתור על זכויותיה תוך הכרה ב"אשם תורם" של הבנק בנסיבות אותו מקרה. באשר לנסיבותיה האישיות של העותרת, הרי אלה אמנם אינן פשוטות; אולם בכך אין כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף, ועל העותרת להעלות את טענותיה בהקשר זה במסגרת הליכי מימוש המשכנתא.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית. הצו לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא שניתן על ידי ביום 19.12.2011 מבוטל. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.