דנ"א 915/99 פנינה זלמה נ. יהודה זאב

1.עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 1886/97, אשר ניתן ביום 24.1.99 על ידי כבוד הנשיא ברק וכבוד השופטים טירקל ואילן (להלן - פסק הדין).

בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון בדיון, כאחד מטעמיו לקבלת הערעור, כי נפרע של שיק יכול וייחשב אוחז כשורה אם בפועל הוא "צד רחוק" כלפי המושך, שכן השיק נמסר לו על ידי "צד ביניים" ( REMITTER ). לטענת העותרת מדובר בשאלה משפטית חשובה שהובעו לעניינה דעות לכאן ולכאן, לרבות בפסיקתו של בית משפט זה ובכתיבתם של מלומדים (ור' למשל את ספרו של פרופ' שלום לרנר, דיני שטרות, פסקאות 9.34-9.36, שם מביע המחבר את דעתו הדומה לזו שהובעה בפסק הדין, וכן את מאמרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, "היכול נפרע להיות אוחז כשורה בשטר?", אשר פורסם בכתב העת עיוני משפט כרך א (תשל"א - תשל"ב) בעמ' 313. כן ר' את פסקי הדין שניתנו בעניין ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים נ' מושב שאר ישוב פ"ד לז (3) 830, ובעניין ע"א 364/83 מזרחי נ' יעקובי פ"ד מא (3) 402).

2.דין העתירה להידחות. פסק הדין מושתת על יסוד שני נימוקים חלופיים. הנימוק האחד הוא, כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיה של הערכאה הראשונה לפיהם העותרת לא רומתה. בעניין זה אין כל מקום לדיון נוסף. הנימוק האחר הוא הנימוק אותו מבקשת העותרת להביא לדיון נוסף, ולפיו היה דינו של הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי להתקבל גם על פי התשתית העובדתית שהונחה על ידו, וזאת מן הטעם המשפטי שפורט לעיל. אני סבור שאין מקום להתיר קיומו של דיון נוסף בפסק דין אך כדי לדון בנימוק חלופי שהביא לתוצאה שנפסקה בו. טעם נוסף לדחיית העתירה הוא, שעצם קיומה של שאלה משפטית שלה פנים לכאן ולכאן אינו מקים, כשלעצמו, עילה לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב של בית משפט זה (ר' דנ"א 4150/98 יצחק זימן נ' דוד ציטרין (טרם פורסם); במקרה שלפנינו התוצאה אליה הגיע בית המשפט העליון היא מקובלת ורצויה, ופרקליט העותרת לא הניח את דעתי שיש מקום לבחון את הענין שוב בהרכב מורחב של בית משפט זה.

העתירה נדחית, איפוא, ללא צורך לבקש עליה תשובה.

אין צו להוצאות.