דנ"א 9702/02 עז' המנוח סלים חסארמה ז"ל נ. מדינת ישראל

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, ולפיו נדחה ערעורו של העותר על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר סירב להאריך לעותר את המועד להגשת בקשה לתיקון לוח זכויות לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

בעתירתו טוען העותר, כי בפסק הדין יש סתירות להלכות קודמות של בית המשפט העליון, וכי קיימות בו "שאלות בעלות חשיבות, הן מעוררות קושי והן מהוות חידוש בסוגיות נכבדות בהלכות ההסדר וההתיישנות". ואולם, עיון בעתירה מעלה, כי העותר לא הצביע בה על כל שאלה מסוג זה המתעוררת בפסק הדין. ממילא לא הסביר העותר איזו הלכה נקבעה בפסק הדין, וכידוע, קביעתה של הלכה היא תנאי הכרחי (אף כי לא תנאי מספיק) לקיומו של דיון נוסף. העותר מוסיף וטוען, כי בעניינו "מתעוררות שאלות שלא התלבנו דיין בבית המשפט העליון". אך אם שאלות אלה לא התלבנו, פשיטא כי גם לגביהן לא נקבעה כל הלכה. לאמיתו של דבר, כל טענותיו של העותר נגד פסק הדין מכוונות לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון, והן כולן טענות ערעוריות באופיין. ואולם, כידוע, "הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה ..., אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזאת" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101).

העתירה נדחית.